הימים האחרונים מרגישים כמו מעמסה
גדולה מדי על הלב שלי
המון עצב שמסתובב בעולם ועל ידי
והוא כל כך כבד שאני לא מצליחה לנער אותו מעלי
הכל כואב, גם מקומות שלא ידעתי שקיימים בי.
צמרמורות של עצב ממלאות כל תא ותא בגוף החי ומבהילות אותי כל כך.
ואולי אני לא באמת חזקה כמו שהאמנתי פעם
אולי אני רק עושה את עצמי כזו אל מול כולם
אפילו מחשבות על סקס לא מצליחות לעורר אותי,
רק כמיהה בלתי נתפשת לחזור להיות ילדה קטנה
שאוכל להניח את הראש על כתף גדולה
ולהרגיש לכמה רגעים כמו נסיכה אהובה
🌻🌼🌹🌻🌼🌹🌻🌼🌹🌻🌼🌹🌻🌼🌹
איני יודע אם הייתי מלך
אבל ודאי שאת היית נסיכתי
וכששיחקנו בנדמה לי ונדמה לך
אני נתתי לך את כתר מלכותי
ואת חבשת על צמותייך את הכתר
ואנוכי הרכבתי אקורדיון על גב
ובין ימי החגיגות לשדות הקטל
הייתי שר לך במינים ובעוגב
למענך ליבי הקפתי חומות כלא
למענך פרנסתי את כלבי הרחוב
למענך הכיתי את ראשי בסלע
ולא חדלתי אף לרגע לאהוב
ובלילות כשישנת על כר המשי
אני כיביתי את האור בחדרים
וכף ידי היתה נוגעת ומגששת
באקורדיון אשר בכה את השירים
הלא תמיד היית לי כבבת העין
ויום אביב המתמשך כל השנה
לכן רק לך אני יצרתי יש מאין
כשמכרתי כותונתי האחרונה
עכשיו גם את יודעת שאינני מלך
ואין לי בית משלי ואין פינה
כל מה שיש לי הם אביב ופת במלח
ואקורדיון ישן ובו המנגינה
שימרי לי על המנגינה אשר היתה שלנו
זיכרי אותה ילדה קטנה בכל אשר תלכי
ואת האקורדיון בתי אשר ליווה אותנו
אני משאיר לך מתנה כדרך המלכים
(חיים חפר)
