סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

פתאומית לעד

ורק איני יודעת אם היה זה מבט עיניך
שהצית בי ברקים לרבבה
לא ידעתי אם הלכתי איתך ואליך
ברחובות הלומי אהבה

היה אביב והצחוק נסתר בכל ניצן פוקע
וברית דם ויין כרותה
ולכל אחד שהעיף בי מבט משתוקק וכמה
האמנתי שהוא אתה

(ל.גולדברג)
לפני 4 שנים. 1 בפברואר 2020 בשעה 15:06

 

חורשות הכבשים הירוקים גלשו במורדות
והים למטה שכשך והכחיל מן השמש.
בשמיים פרחו עננים כמו שושני נהר
ואנחנו היינו עוד ילדות.

והייתה בנו אחת שהיו לה עיניים אהובות
וקינאנו בה כולנו עד ששכחנו,
והייתה בנו אחת בהירה וזקופת קומה
שהיו שואלים אותה בכיתה וידעה להשיב תשובות.

והייתי יוצאת בשמש אל השדה הקרוב
ואוהבת את העננים והוגה בהם סיפורים
והייתה לי שהות רבה להרהר בצער
מראשית הסתיו עד סוף הקיץ הצהוב.

 

דליה רביקוביץ' 

haber -
יש, ואתגעגע למילה של שירה, כזו שתחלחל אל תוך לבי
וכמו מים שקטים תחדור עמוק ותמיס
את כבלי הרהב שבניתי, לכלוא את האמת שמפרפרת בתוכי,
כמו ציפור אבודה, שכנפיה המרוטות אינם מעידים על חוצפתה,
המקננת אפילו עמוק יותר, בלבה שלה.
ואז אגלוש, אשחר אחר העמוד היוקד שלך, בואכה השחור.
כי אצלך, רק כאן, השירה שאהבתי – יוצאת לאור.
לפני 4 שנים
אָמָאזוֹנָה​(אחרת) - הי לך :) כמה נעים לדעת...
לפני 4 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י