לפעמים אנשים רודפים כל כך חזק בכדי לחוש להרגיש שהם מתקשים לראות שהרדיפה שלהם היא בכלל ריצה לכיוון ההפוך סוג של בריחה.
הניסיונות למלא חללים בהתרגשות במקום ברגש מראש נועדו לכישלון הם לא הרבה יותר מאשליה קצרת טווח שמייצרת HI רגעי
שכאשר הערפל מתפזר מגלים מחדש שהחוסר והריקנות רק גדלו ואז כמו גלגל רצים לחפש את הריגוש הבא בכדי לנסות לדחות ולהעלים את ההתמודדות.
ניתן לדחות כמעט כל דבר בחיים אפילו את החיים עצמם ניתן לדחות. הסברים, סיבות, תירוצים אחד מתערבב בתוך השני
עד שהערפל והבלבול כוו גדול שהכי קל זה פשוט לוותר לעצמנו מחדש.
בסוף הכול מתנקז למקום של הצורך לקבל החלטה והמקום הזה יכול להיות מפחיד כי לעולם אין דרך אמיתת לדעת מראש האם בחרנו "נכון" אולי בסוף נצטער אולי אנחנו טועים...
חלק בוחרים לדחות ולדחות את ההתמודדות אחרים בוחרים להתייעץ עם עוד ועוד אנשים מנסים לשכנע את עצמם שאולי יצוץ איזה משהו חדש למרות שבלב הם כבר יודעים את התשובה.
רק מי שמוצא את האומץ להבין שיש לו חולשה פחד קושי להתמודד גם מוצא את הדרך לצאת מהמעגל הזה
לפעמים צריך רק להשלים לפעמים צריך רק להעז לקבל עזרה.
מחקרים הראו שמשיכת זמן ועצימת עיניים הביאו במקרה הטוב לכאב בעיניים בטח לא למקום טוב יותר.
