שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

לא סתם

מקום לפרוק בו את כל מה שמסתובב לי בראש
לפני שבוע. 24 במאי 2020, 13:41

יש משהו ברצף של החיים בשליטה

הרצון שלנו, היכולת שלנו, לשלוט בחיי היום יום שלנו

בכל פרט שלהם

בסובבים אותנו

לוודא שדברים קורים. איך, מתי ובצורה שטובה לנו.

בדרך שלנו

בתחושה המזוקקת שנוצרת כשאנחנו מעצבים את העולם שלנו לפי הרצון שלנו

 

ואז אנחנו מגיעים לכאן

ופתאום נוצרת ההזדמנות לשחרר

לאפשר

להכנע לתכתיבים, לראיית עולם של אחר

להתמסר

 

הקונפליקט הזה תמיד מעניין, במיוחד בתחילת קשר

כיף לי להסתכל על הכל מהצד

לראות את האישה החזקה שמולי

הבטוחה בעצמה

הדומיננטית

נותנת לי את עצמה

 

פשוט כי היא רוצה

 

לפני שבועיים. 17 במאי 2020, 18:09

למה אני מכאיב לך?

 

השאלה חזרה על עצמה בסדר קבוע

בהתחלה היא שכבה על הברכיים שלי

עם הישבן החצוף שלה מסתחרר באוויר

חמש הצלפות מהירות, חדות, עם החגורה שיצאה בשריקה ממכנסי גרמו לה לשאוף אוויר

להתפתל

לנסות בכוח לא לצעוק

אחרי החמישית בא ליטוף, עדין, על הישבן המאדים

ואז היא הוצבה בתנוחה הראשונה שלמדה, עוד כשהכרנו,

על הברכיים בין רגלי, ברכיה המפוסקות צמודות לכפות רגלי וידיה שלובות מאחורי גבה, מבליטות את החזה הנהדר שלה.

היא יודעת כמה כיף לי להסתכל עליה כשהיא בדיוק ככה

עדיין מתנשפת, נסערת, אחרי מה שעברה

כמה אני נהנה לרדת גם על ברכי, לחבק אותה, לנשק את דמעותיה

 

ואז באה השאלה, קצרה, עניינית...

 

למה אני מכאיב לך?

 

והיא, בטוחה בצדקתה ענתה - "כי הייתי ילדה רעה"

והיא באמת הייתה

אבל זו לא הסיבה

 

היא הבינה שטעתה כשהוחזרה שוב לברכי

כשהחגורה שבה וחרצה בישבנה, והפעם 6 פעמים

מותירה אחריה פסים ארוכים, אדומים

גורמת לה לצעוק, להתפתל

גורמת לדמעותיה להתחיל לזרום

 

הפעם כשחזרה לתנוחה הבטוחה שלה, לברכיה, היא שאפה עמוק

ניסתה לחשוב, בצלילות, ובו זמנית להסיט מפניה את מסך הדמעות, את השיער הלח

 

למה אני מכאיב לך?

השאלה חזרה

 

והיא, מתלבטת, ענתה - "כי לא הייתי טובה מספיק"

היה ברור לה שזה לא הכיוון ברגע שהמילים יצאו לה מהפה

ולכן היא פשוט התרוממה והחזירה את עצמה אל ברכי, משלימה עם הצפוי לה

7 ההצלפות שהגיעו כתוצאה לוו עם חיוך אותו היא לא ראתה

חיוך, שרק הוסיף לעוצמת היד

 

והסבב המשיך, איטי

חיבוק, ליטוף, נשיקה

שאלה ותשובה

ושוב לחגורה, שדשה את בשרה

חורכת את טעויותיה לתוכה

את נסיונותיה להבין

ליצוק היגיון לתרחיש הזה

למציאות הזו

להרגיש את הרוך, החיבוק, הנשיקה

את הלשון שלי שתרה אחר דמעותיה

להבין את הכאב

להכניס הגיון למעגל של רוך וכאב שמשתלבים זה בזה

 

עד שלבסוף, גם בלי שנשאלה היא הבינה את התשובה

 

אתה מכאיב לי פשוט כי אתה רוצה, כי אתה יכול!

ואני? היא אמרה, עוצרת לרגע,

אני שלך, בשבילך

 

אמרה וקרסה אלי לחיבוק, מתייפחת

יודעת שעכשיו הכאב לא יחזור

יודעת שהיא עטופה, מוכלת, בטוחה

יודעת, שעכשיו היא צודקת

לפני 3 שבועות. 12 במאי 2020, 16:00

אין מצב בעולם שאני עושה את זה, היא אומרת

נחושה

עקשנית

יפיפיה

מביטה על הכדור הקטן שמחכה לה במרכז החדר בזעזוע

לא מוכנה להשפיל את עצמה בצורה כזו

 

לגמרי ברור לה שהיא לא מסוגלת לעמוד במילה שלה

עומדת ערומה ליד המיטה, החזה שלה קשור, זקור, הדוק

הידיים קשורות במהודק מאחורי הגב

הכוס שלה נוטף, מגורה

והכדור, מחכה לה על הרצפה, שתרים עם הפה ותניח לרגלי

 

איך זה שאתה עדיין לבוש היא שואלת, ממורמרת

והכדור, קטן, ירוק, עדיין מחכה

 

בלי מילים, אני נצמד אליה מאחור, חופן את החזה שלה בידיים שלי

מרגיש את השדיים הקשורים שהפכו בינתיים קשים, חמים, אדומים ורגישים

כל כך רגישים...

אני לוחץ והיא מתפתלת, צועקת, ברור לה שהיא לא יכולה להשתחרר 

שולח יד לכיס ומוציא אטבים, חזקים, כבדים

מצמיד לפטמה רגישה אחת ואז לשניה

הכאב זר לה, הוא חד, מפלח ונשאר איתה

האטבים מתנודדים להם בקצות שדיה הקשורים

 

שתי מילים שוברות את השתיקה - לכי תביאי

ושתי מילים עונות חזרה - אין סיכוי!

 

אני מחייך מאחוריה, מתיישב על המיטה

תופס אותה ומושך אלי, משכיב על ברכי

הישבן היפה שלה גבוה באוויר

החזה העקוד שלה צמוד למזרון, האטבים נמעכים נגדו, מכאיבים

שתי אצבעות חודרות בהפתעה לתוכה, רק לרגע בשביל הרטיבות

ואז, בכוח, חודרות גם לישבן, חופרות בתוכה

היא נאנקת, מתפתלת

ושוב האצבעות יוצאות

משאירות את שני החורים שלה ריקים, מגורים, נוטפים

 

החגורה ניתכת בלי אזהרה על הישבן הלבן שלה

גורמת לה לצעוק בכאב, בהפתעה

פעם, פעמיים, שלוש

והלבן מתחיל להאדים

בהצלפה השישית כבר יש עליה פסים ארוכים, ברורים

היא מנסה לא לצעוק, אבל בשבע נפלטת עוד צעקה

בעשר אני עוצר, מחייך מעליה בשקט, מניח את החגורה בצד

יד אחת מושכת את שערה לאחור, מחזיקה היטב ובו זמנית השניה חודרת שוב לישבן האדום שלה

חופר בתוכו עם אצבע, שתיים, שלוש

יוצא בבת אחת רק בשביל סדרה מהירה של ספנקים, כזו שגורמת לה לצעוק, להתפתל

ואז מגיע הרגע הזה, הנכון 

למשוך אותה מהשיער ולהציב אותה מולי על הברכיים

 

הישבן שלה אדום כואב, צורב

היא מתנשמת, מתנשפת

והחזה הקשור עולה ויורד, חופשי מהמזרן

 

זה הזמן ללטף רגע, בעדינות

להסתכל עמוק בעיניה הדומעות

להתכופף קדימה לנשיקה לוהטת, מהירה

 

ואז, בחיוך, נשארות רק שתי מילים תלויות בחלל האוויר

 

לכי תביאי

 

אנחנו רק מתחילים...

 

לפני 3 שבועות. 11 במאי 2020, 12:07

זה לא הכאב

זו לא ההשפלה

גם לא עצם השליטה

זו לא הדמעה

זה לא החיוך של העונג או ההנאה

 

זה המבט בעיניים שאומר שהיא שלי, ובשבילי היא רוצה את כל אלה, ועוד מעבר

המבט שם, תוך כדי סשן

המבט שם, כשאנחנו נפגשים

המבט שם, גם כשאנחנו רחוקים

הוא שם גם כשהטלפון רוטט ונכנסת הודעה חדשה.

 

זה כל מה שאני מחפש

לפני 4 שבועות. 7 במאי 2020, 13:30

הרגע הזה חמקמק ועדין

אותו רגע שבו גופך מסומן

נפשך רועדת

השליטה העצמית שלך כמעט ונעלמת

הרגע שבו צריך לדעת לעצור, לא לשבור

לדעת לתת את החיבוק המרגיע

את הליטוף שמבטיח לך שהכל בסדר

הרגע שבו את יכולה להניח ראש ולתת לדמעות שלך להספג בי

אותו רגע חמקמק

רגע לפני שאנחנו ממשיכים קדימה

לפני 4 שבועות. 6 במאי 2020, 10:51

פערי הכוחות ברורים תמיד, ניכרים

בגובה

במשקל

במסת השריר

בגודל כף היד

כשהעקבים יורדים הראש נמצא בדרך כלל באמצע החזה שלי, מול מפתח הלב

וגם אם לא תהי הכי קטנה, סביר שאוכל להרים אותך בשתי ידיים ולהחזיק, גם בלי להצמיד אותך לקיר

כף היד שלי תחפון את השד שלך במלואו ותכסה את רוב הישבן

 

כשאלו פערי הכוחות, להכאיב זו באמת לא חכמה

גם לא להכניע

זו לא שאלה של כמה כוח

אלא של הדרך, של הצורה

זו שתגרום לה להתפתל

להרגיש את התחושות בכל רחבי גופה

לשקוע אליהן, בתוכן

בלי להבין, בלי היכולת לצפות מה יקרה ברגע הבא

והכי חשוב, גם כמה ימים אחר כך, להיזכר, בחיוך

ולרצות עוד

 

לפני חודש. 5 במאי 2020, 11:15

ממש מתחשק לי ללכת יד ביד ברחוב

לעצור בדרך בבית קפה שנראה נחמד, לשבת ולהזמין

לשתות כוס קפה או שוקו חם, להזמין גם עוגה

לצאת משם ולהמשיך ללכת, בלי מטרה חוץ מההליכה המשותפת

תוך כדי הליכה וגם בזמן שנשב הידיים שלי יעברו על גופך, יחבקו, ילטפו

נעצור מדי פעם לחיבוק ממושך, לנשיקה

בכל פעם שהעקבים שלך ינקשו על הרצפה

בכל פעם שתישעני על כיסא

בכל פעם שבה הידיים שלי יחלפו על גופך

בכל פעם בה גופך יצמד לשלי

תרגישי היטב את מה שנסתר מעיני כל מי שסביבנו, את מה שרק אנחנו יודעים

תרגישי את החבלים ההדוקים שמלופפים סביב שדייך, מחליפים את החזיה אותה השארנו מאחור

תרגישי את הפלאג שנעוץ בך היטב מאחור

תרגישי את נשיבת הרוח מתחת לחצאית הקצרה שלך שתזכיר לך את התחתונים שכבר מזמן לא שם

תרגישי את עיני העוברים ושבים נעוצות בך, חודרות את בגדיך, תדעי שהם מבינים

ואז, תשלבי את זרועך בזרועי ותצעדי איתי עוד

 

לפני חודש. 3 במאי 2020, 13:12

הנשימות שלה התחילו להפוך למהירות

הגב שלה החל להתקמר, הרגליים ניסו להיסגר

כשהגניחות שלה החלו להשתחרר, מבשרות על העומד לבוא

אמרתי בשקט לחתלתולה - "די"

 

כל התפקיד של החתולה היום הוא אחד - ללקק, כשמותר

 

מולה, עקודה על המיטה היא שוכבת

עיניים מכוסות, הרגליים והידיים קשורות היטב לפינות המיטה

זו כבר הפעם השלישית שהיא מתקרבת לקצה

והיא יודעת מה מחכה לה

 

כשהחתלתולה מפסיקה ללקק היא זוחלת לאחור, נותנת מנוחה לשרירי הלסת והלשון שלה

מפנה לי מקום

ואז הקולות של התיפוף מתחילים 

מדי פעם הידיים מצליפות בספנק רועש על שד מלא

מדי פעם הספנקר יוצא

והקיין גם הוא שם, מפתיע, נושך

תחושות העונג שלה מתחלפות בכאב

סימנים אדומים מעטרים את שדיה וירכיה

סימנים של יד

פסים פסים של קיין

אנחות העונג שמילאו את החדר עד עכשיו מתחלפות בצעקות

אני לא צריך הרבה זמן, כל מה שצריך זה להפוך את התחושה, לעצור את העליה שלה למעלה

 

כשהיא שוקעת לתוך המקצב, מתרגלת לכאב

אני רומז לחתלתולה לחזור לעבודה שלה

ואנחנו מתחלפים שוב בתפקידים

פעם עונג, פעם כאב

ומולנו על המיטה, היא הופכת לאט לרגש טהור

לא יודעת, לא מצפה, רק מרגישה

היא נוטפת, הדגדגן אדום ונפוח

הנשימות שלה מהירות, מייחלות, מבקשות

 

הערב עוד ארוך

ואולי

בסוף

אחרי שנתחלף שוב ושוב

נשאיר אותה תמיד על הקצה

אולי, רק אולי

כשהיא תהיה קרובה לקצה

החתלתולה תיסוג במהירות לאחור, תצפה בנו מהפינה שלה

ובאבחה חדה אני אחדור אליה, שוב ושוב

וכשאני עמוק בתוכה, אני אאפשר גם לה לגמור

 

לפני חודש. 30 באפר׳ 2020, 16:38

אין כמו הפתעה כדי ליצור זיכרון טוב

הפתעה טובה מתחילה באובדן חושים

חוש הראיה הוא הראשון שנעלם עם כיסוי עיניים הדוק

חוש השמיעה הוא השני שנעלם עם אטמי אוזניים איכותיים

חוש הטעם, יחד עם היכולת להשמיע צלילים, נעלם שלישי כשהפה שלה מתמלא בתתונים שלה ומודבק היטב עם מסקינטייפ עבה

היא אבודה בעולם, לא שומעת, לא רואה, לא יכולה להשמיע הגה

פתאום, היא מופלת אחורה בדחיפה חזקה

היא מנסה לצעוק אבל לא יכולה

ונופלת על הגב על המיטה הרכה

לפני שהיא מצליחה להבין מה ולמה הידיים נקשרות היטב לרגלי המיטה מעל לראשה

רגליה, מפוסקות, נקשרות בנפרד גם הן לצד השני

היא מתפתלת, ללא יכולת לזוז כמעט בכלל, חוש המישוש שלה מועצם יותר ויותר עם האובדן של החושים האחרים

אני נותן לה כמה דקות של ציפיה, אין כמו ציפיה כדי לבנות מתח

ואז אני מתחיל לדגדג. מחזיק חזק את הרגליים שלה ומדגדג אותה בכפות הרגליים בלי לרחם

היא מתפתלת מאחורי שואפת אוויר, נושפת, כל כולה רעידות של צחוק

אני לא מפסיק

קשה לה עם הגאג, קשה לנשום ולשאוף רק דרך האף וגלי הצחוק והכיווצים בבטן שמתגברים רק מעצימים את התחושה

מהרגליים אני עובר אל הבטן מדגדג ומדגדג, היא רועדת, מתפתלת

זה הזמן לשחרר במהירות את הפה שלה

המסקינטייפ נתלש והבד מוצא במהירות מהפה שלה

היא שואפת אוויר, מנסה להסדיר נשימה

אבל זה הזמן שלי לתת תשומת לב לבתי השחי שלה

היא שואגת מצחוק, כל הגוף שלה רועד, מתפתל, היא לא שולטת בעצמה

לא יודעת איפה היא או מי היא בשלב הזה

כל העולם שלה מתמצה בחושך, שקט, דגדוג ושאגות של צחוק 

יד אחת שלי נשארת בבית השחי שלה והשניה מדלגת לתת תשומת לב גם לצלעות

אני נהנה לנגן עליה לעבור על כל כולה, לדגדג רגליים, ירכיים, בטן, צלעות, בתי שחי

התחושה שלה מועצמת והיא מתחננת להפסקה, לרגע לנשום

זה רק גורם לי לחייך.

לחייך ולהמשיך עוד

ועוד 

ועוד

היא כבר לא שם ולא כאן

רק רועדת, צוחקת, נושמת ומתפתלת

וכשאני מרגיש שהיא כבר אבודה, בתחושה של סיפוק אני חודר אליה

היא קופצת מההפתעה, רטובה ורגישה

ולי רק נשאר לבחור אם להנות מגניחותיה או להשתיק אותה בסיפוק בנשיקה ארוכה, לחה, בזמן שאני לוקח אותה עוד ועוד

לפני חודש. 22 באפר׳ 2020, 19:55

לא היא אומרת לי

ככה סתם פתאום

מנסה להדוף אותי ממנה

דוחפת

בועטת

מנסה להתחמק

מנסה לברוח

לא תכריח אותי היא אומרת לי

 

היא אישה חזקה, אסרטיבית, נחושה

רגילה לעמוד על שלה, רגילה לקבל את שלה

נראית נהדר בחצאית מחויטת וחולצה לבנה, מכופתרת

 

מסתכלת אלי במבט יציב ואומרת לי - לא!

 

ואני מולה, לידה, מסביבה

לא נותן לה לזוז

לא מאפשר לה לברוח

לוקח ממנה את השליטה שהיא כל כך רגילה לתחזק והופך אותה לשלי

 

היא משתוללת

צועקת

אבל היא נמוכה ממני ב-20 ס"מ לפחות ושוקלת כמעט חצי ממני

היא יכולה להשתולל כמה שהיא רוצה

היא יכולה להתנגד

היא יכולה לבעוט

זה רק מוסיף עניין

 

כשאני תופס לה יד היא מנסה להתפתל אבל מהידיים שלי היא לא תברח

מפתל יד אחת מאחורי הגב, מה שגורם לה להיצמד אלי לחיבוק 

היא מנסה להכות אותי עם השניה, לא מבינה שהיא משחקת עם היד שלה ישר לתוך היד הגדולה שלי

עכשיו שתי הידיים שלה מפותלות מאחורי הגב, אני מאחוריה מחזיק את שתיהן עם יד אחת שלי, חזק

היד השניה שלי חופשיה לטייל על הגוף שלה,

לפתוח לאט את כפתורי החולצה, לחפון את החזה,

להסיט את החצאית הצידה ולבדוק את הרטיבות בין הרגליים, תחתונים היא במילא לא לובשת כשאנחנו נפגשים...

 

שנינו מזיעים,

מתנשמים, 

מתנשפים,

הלב פועם חזק, מהר

 

היא מתפתלת בתוך האחיזה שלי,

לא מצליחה להשתחרר

אני מוליך אותה לאט ובטוח אל המיטה

כופה עליה לשים את החזה על המזרן

מחדיר רגל בין הרגליים שלה, מפריד, מפסק

היא מתנגדת, מתפתלת

אבל ה"לא" שלה שהיה תקיף בהתחלה הופך למגרה, מתגרה, לא שהוא בעצם כן

היא נוטפת

 

חודר אליה באבחה מהירה, שוקע עמוק בתוכה

היא קופצת, גונחת

היד החופשיה שלי מלווה את החדירה עם ספנק מצלצל

כמו שנכנסתי מהר, אני יצא ממנה בתנועה אחת

משאיר אותה ריקה

וחודר שוב, עמוק, חזק, מהר, היא צועקת

ושוב יוצא, משאיר אותה מבולבלת

 

הידיים שלה עדיין מפותלות מאחורי הגב, אחוזות היטב

היד השניה שלי אוספת את השיער שלה,

אני מושך את השיער שלה לאחור, גורם לה לקשת את הגב

היא לא יכולה להשתחרר

לא יכולה לזוז

לא יכולה לברוח

 

אני רטוב ממנה,

משתמש ברטיבות שלה כחומר סיכה כשאני חודר לתחת הנהדר שלה

היא צועקת מתחתי

מתפתלת

גונחת

אני לא מרפה

בועל את הישבן שלה בתנועות חזקות, קצובות, בטוחות

היא מיבבת הברות לא ברורות לתוך המזרון

 

ההתנגדות כבר לא שם,

היא נכבשה מזמן

נעלמה בערפל של כוח, חדירה וייחום

 

כשאני מרגיש שהיא שוקעת בתוך המקצב אני מחליט להפתיע,

יוצא ממנה

ובתנועה מהירה משחרר אותה והופך אותה על הגב

היא שוכבת מתנשפת 

הרגליים מפוסקות

פעורה כלפי

אני צולל אליה, עליה

נותן לה לעטוף אותי עם הידיים שלה, עם הרגליים שלה

לוקח אותה בנשיקה ארוכה

בועל אותה לאט, חזק, עמוק

וכשאני מרגיש אותה מתכווצת עלי, מתפתלת, גומרת

אני משחרר גם את עצמי