לא סתם

יש את אלו שנמצאים כאן כדי לשבור

אחרים כאן כדי להכאיב או להוריד

בעיני, בדסם אמיתי, טהור, צריך דווקא להעצים

הוא צריך לאפשר לה לרדת נמוך, לכאוב, לצעוק, לשחרר שליטה לחלוטין

במרחב הנכון, הבטוח

זה שמאפשר לנו להיות מי שאנחנו עד הסוף, בלי מסיכות, בלי מגבלות

לתת את עצמה, מכל הלב. בדרכים שבכל סיטואציה אחרת היו גורמות לה לצחוק בבוז או לברוח בצרחות

בניגוד לחינוך, לתפיסת הזהות, לאזור הנוחות שלה

לצאת מכל אלה רק כדי להיכנס למקום הזה, שבעינינו נכון כל כך

ובזכות כל אלה, מול כל יתר העולם, להיות האישה הכי חזקה שהיא רק יכולה להיות

כל שנה הן באות, לפעמים מוקדם, השנה דווקא באיחור

כובשות את הים

נמצאות שם בין הגלים

מגעילות

צורבות

לוקחות את הים בדיוק כשהוא הכי טוב שיש

בדיוק כשהוא מושלם

כשהמים לא קרים מדי, לא חמים מדי

כשבחוץ חום אימים

ואז הן שם

מרחפות במים, מאיימות

גורמות לצריבה גם כשהן רחוקות מהחוף

מחזירות לנו אותו רק כשהקיץ נגמר

כשהים חם

ובינתיים

אנחנו צריכים להיות יצירתיים

ללמוד לשחק גם בחול

אומרים שאנחנו חיים בגרסת הדמו למציאות

בזמן שהאמריקאים חיים בגרסת הפרו

והנה, ממש עוד רגע מגיע היום הזה ומוכיח כמה זה נכון. אצלהם חוגגים היום את "יום האב"

והוא פותח פתח לכל כך הרבה אפשרויות שפשוט חסרות בשיח היומיומי שלנו

כי הם פשוט חשבו על הכל, לפנינו

יום כזה שמזמין כל כך, לשבת, להתרווח לאחור ולתת לילדונת מיוחדת לצאת מגדרה

להשקיע, להוסיף, להראות מה היא באמת שווה

להביא את עצמה אליך עטופה כמו אריזת מתנה שרק נועדה להיפתח

ולומר את אותן מילים שהיא לא מסוגלת להגיד בלי שימרח לה חיוך ענק על הפנים

Yes Daddy

אולי רק היו צריכים לחשוב יותר נכון על ההגדרה של התאריך

יום ראשון השלישי בחודש יוני זה משהו שפחות פשוט לעקוב אחריו

אז אחרי הרבה זמן שזה לא קרה, מחר זה בא שוב

להכנס לרכב, לנסוע עד אילת בשביל עניין של עבודה, ואז את כל הדרך בחזרה

ואחרי הפעם שעברה המסקנות כבר מוכנות

חבר עם בלוני חמצן - יש!

יציאה מוקדמת כדי להספיק צלילה לפני העבודה - יש!

סאפ - יש!

מחבת כדי לבדוק אם אפשר להכין חביתה על האבנים החמות של המדרכה - יש ויש!

השאלה היא רק אם הפיצויים האלה שווים את כאב הראש?

כבר תקופה שנגה וצדק מופיעים יחד בשמים כל ערב בשמי המערב. 

זוהרים, בולטים, מתקרבים אחד לשניה בכל יום שעובר. זוהרים חזק גם כשכל הכוכבים האחרים בלתי נראים בגלל אורות העיר.

והלילה, הם הכי קרובים, מתכנסים יחד צמוד, קרוב.

חגיגה של ממש למי שאוהב כמוני לצאת ולהסתכל לשמים, לפרוש מחצלת, לפתוח טלסקופ ופשוט להסתכל

להנות מהלילה החמים בפינה נסתרת ביער או במדבר. 

להוסיף בקבוק של יין, גיטרה, בשר טוב

שיחה טובה

ואם כבר, מטרה ראויה, מזמן לא עשיתי סשן כוכבים

עם אחת מגניבה באמת, שתיתן את המשמעות האמיתית ללילה כשתשכב קשורה, יפה ומתפתלת

ממש לידי

הזמן הזה מגיע אחת לתקופה ואני ניגש למלכה בתשלום הרלוונטית.

לא כי אני רוצה או מעוניין, אלא כי אני יודע שצריך.

שפוף רוח וצייתן אני נשכב על מיטתה, מציית לכל הוראה שלה, כואב תחת ידיה

והיא, קרירה ומרוחקת, מכאיבה בצורה כל כך מדוייקת, שולחת אדוות כאב שמתפשטות בכל גופי

גורמת לי להתפתל תחת המגע שלה, לגנוח מכאב

והיא בשלה, מודעת לחלוטין למעשיה, נוזפת בי על כל תזוזה, על כל ניסיון התחמקות

דורשת ממני להרפות את גופי, להתמסר לידיה

לקבל באהבה וברצון את הכאב שהיא מעניקה לי בסשן הזה

את הידיים היא לא קושרת, גם לא את הרגליים, דורשת ממני את השליטה העצמית שנדרשת כדי להתמסר אליה בלי להתנגד

היא מקיזה דם, נוגעת בעצבים רגישים וממשיכה בלי לעצור, בלי להרפות

היא לא מתרגשת מהדם, מהכאב, מהסבל. אצלה הבדסם טהור, שום דבר מיני לא מעורב בו

היא מעניקה כאב ואני מקבל

כשהסשן נגמר אני מנסה לנשום וכמצופה כמובן מודה לה בנימוס לפני שאני הולך להסדיר את החשבון

עד הפעם הבאה שבה אחזור ואפקיר את גופי בידיה

כי בסופו של דבר אין ברירה, אין גם דרך להתחמק מזה

אחת ל-4 חודשים, חצי שנה לכל היותר

צריך להגיע לשיננית

**

ונטליה, אם אחרי מה שעשית לי היום, תוך כדי שאת סובלת את הקיטורים שלי וההשוואה של המקצוע שלך לאינקוויזיציה הספרדית, את במקרה כאן

רק תגידי, שאדע שקלעתי בול.

**

היכולת לכפות את דעתי נמצאת איפשהו בבסיס של יחסי שליטה

לא דווקא בגלל שאני גדול או חזק ממנה

גם לא בגלל שאני סמכותי

גם לא בגלל שאני ה"שולט" ולכן אני יכול

אלא בגלל שאיפשהו, ביסוד של יחסים כאלה נמצאת אותה העברה קסומה של כוח, מרצון חופשי

ועבורי היא קסומה במיוחד כשיש בצד השני אישה שאני יכול באמת להעריך ולכבד.

יש משהו משחרר, לשני הצדדים, בידיעה הזו שדעתה יכולה להשמע אבל דעתי היא זו שתקבע.

ביכולת שלה לצעוק, להתנגד, לסרב, להתחנן או להסביר בצורה מנומקת את דעתה האחרת

ולדעת שכל אלו משנים או לא, בהתאם לשיקול דעתי

בטח כשהיא יודעת כמה זה עושה לי את זה כשהיא מנמקת ממש ממש יפה את דעתה.

ועם כל אלה, חשוב הרבה הרבה יותר

לדעת מתי לשים את הגבול

לשים לב מתי נכון לאפשר מרחב, לשחרר ולא לכפות

גם אם דעתי שונה לחלוטין

היכרויות זה חרא של עולם, היכרויות דרך הכלוב, כמו כל דבר בבדסם, הן העצמה של העולם הרגיל והכפלה שלו פי 1,000 לפחות

שוק הבשר גדול, רחב, אינסופי. יש בו כל טוב מצד אחד, מצד שני יש בו כל כך הרבה שטחיות, רדידות ורוע לאורך הדרך

כשקשר מתהווה, כשיש כימיה, היא יכולה להיות מורגשת באוויר כמו חשמל סטטי בחדר, החיוך, המשיכה, הרצון

ובדיוק כמו הקיום של אותה משיכה, גם ההעדר שלה מורגש, מאוד, לפעמים כבר בשניות הראשונות

המשיכה לא חייבת להיות דווקא פיזית, יש כל כך הרבה מעבר למימד הזה

אבל בטח מול הבלבול שיש מול כל ההיצע האפשרי, מול הצורך לסנן, לבחור

מול הידיעה שבקשר צריך להשקיע

אנחנו מנסים מראש לבחור פוטנציאל על סמך המידע הגלוי לעין, השטחי לפעמים, הרדוד

על סמך תמונה רנדומלית של אדם לא מוכר. על סמך התכתבות מול הלא ידוע על פני רקע שחור, כחול או ירוק

הזהירות הזו עוזרת הרבה, ועם זאת, היא גם גורמת לנו לפספס לפעמים. לא לתת הזדמנות למשהו נפלא רק בגלל שההתחלה לא תאמה איזשהו סט של קריטריונים

ואני, עדיין לא החלטתי מה נכון יותר, מה נכון פחות

אני רק יודע שבסופו של יום, המסקנות שאפשר להגיע אליהן בשיחה מחוייכת פנים אל פנים שתמשך 10 דקות

טובות יותר, מדוייקות יותר וחזקות יותר מאלה שאפשר להגיע אליהן אחרי רצף של תמונות והתכתבות מתמשכת

אבל כשזה עובד, כשהחשמל זורם ברור וחזק בין שני אנשים

זה שווה את כל התהליך שהוביל לאותו רגע

יש ימים שהם ימים של טקס

ימים שבהם היא יוצאת מהבית מאופרת, מתוקתקת, לבושה בבגדים שנבחרו בקפידה, ידגישו אותה לעיני כל מי שיתבונן בה

בניגוד מוחלט לשגרה שלה, בה נושאים אליה כולם עיניים כשהיא לבושה בתלבושת אחידה, בימים כאלה היא מגיעה כדי להראות, לא יותר

היא תשפיל מבט, היא לא תיזום שיחה, תדבר בקצרה רק אם יפנו אליה

היא תהיה שם, נוכחת ברקע. קישוט יפה ויעיל

תסכם, תגיש משקאות, תבצע משימות פעוטות, עד כמה שהיא מסוגלת בהתחשב ברטט שפועם בלי לרחם בין רגליה, מוחק את מה שנשאר מהמוח שלה 

ביום שלי, יום כזה יהיה יום של שגרה

פגישות דיונים, סיפור אחרי סיפור אחרי סיפור

בכולם יש השקעה אין סופית של מחשבה, של תשומת לב במי שנמצא מולי

בנבירה לתוך הקרביים של החיים שלהם

יום כזה יכול להתנהל בזירות שונות, בתים, משרדים, מסעדות

אבל בכולם האנשים שיושבים מולי מסתכלים עלי, על הצוות שלי, בתור מי שצריכים ויכולים לספק את כל התשובות

לענות על כל השאלות

לחשוב עבורם, לחשוב במקומם. לתת להם לא רק את הפתרון שהם צריכים, אלא לסלול את הדרך אליו

ולדעת שהיא שם, פועמת לצידי, נוטפת. מספקת לי הסחת דעת מבורכת מולם כזו שרק עוזרת לי להתרכז

אם רק הם היו יודעים מי היא באמת שיושבת לצידי, מה היא באמת

בשגרה שאליה ארשה לה לחזור למחרת

עם השנים האדון האכזר הפך לחבר טוב, מישהו להגיד לו כמה פעמים בשבוע בוקר טוב או ערב טוב. לצחוק איתו, להציק לו ובכלל, אדם עם מקום בחיי.

עם כל זה אני גם לא אוהב אותו, ממש אבל ממש לא אוהב אותו

זה יוצא ממני כאן לפעמים ברגעים קשים של שנאה נוטפת

אבל בכל פעם שאני חושב שהוא הגיע לשיא, הוא שובר אחד חדש, בלי להתאמץ, בנונשלנטיות האיומה שלו

ומה כבר עשיתי? במקום לסיים את היום באימון החלטתי לשבור שגרה ולהתאמן בבוקר.

בערב, הוא יושב ומסתכל עלי עם הדנונה ביד, לפעמים עם שניצל. כי מה לעשות, יש לו תמיד קרייב לאוכל כשהוא רואה אחרים סובלים

אבל בבוקר זה סיפור אחר, בבוקר הוא אוכל פאקינג לחמניה עם שוקולד, כמו זו ששלחתי רק קצת קודם עם הילדים לבית הספר

אוכל אותה עם חיוך, נהנה, ומסתכל עלי סובל

זורק הערה בסגנון של - לאט יותר כשאתה יורד, כשהוא יודע שהשריר שלי כבר נשרף, רק כדי שאני אסבול יותר והוא יוכל להנות מהביס שלו יותר. מן כזה win win, רק לא

ואז הוא לוקח עוד ביס מהלחמניה עם השוקולד עם חיוך שנמרך לו על הפנים בגלל המתוק בפה ובגלל הנוף הסובל מולו

עכשיו, בוא, שיהיה לבריאות עם מה שהוא אוכל, ועם העובדה שהוא תמיד לועס, אבל תמיד

אבל הוא חייב לעשות דווקא כשהוא משחק עם המשקל

הוא נמוך ממני בראש (לפחות), שוקל בדיוק כמוני, קילו לפה קילו לשם. יש ימים שהוא למעלה, יש ימים שאני

אבל כל כך לא פייר שאצלו הכל יושב רק בשריר, גם אם הוא טוחן אוכל כל היום ואני חוזר לאותו סלט עם חזה עוף בצהריים

מתישהו אני אקח את כל מה שלמדתי לאורך השנים על אימונים וירידה במשקל ואקח נשלטת למסע של חיטוב, איישם עליה את כל העקרונות הנכונים שאפשר בסופו של יום ליישם בצורה מיטבית רק מול הפחד מהשוט שמגיע עם השקילה השבועית. והתוצאות שלה יגיעו, בענק. והסיפוק יחד איתו.

אבל גם אז, אפילו במצב של פערי כוחות מובנים, שליטה טוטאלית בה ובחייה, אני לא יודע אם אוכל להיות אכזרי כל כך כמו הדוגמא שיש מולי שלוש פעמים בשבוע