לילה טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

לא סתם

מקום לפרוק בו את כל מה שמסתובב לי בראש
לפני 3 שנים. 20 בינואר 2021 בשעה 8:39

בואי נלך לטייל בגשם

אני עם מעיל העור השחור

ואת במגפי העור הגבוהים ובמעיל הארוך שנצמד לכל קימור בגופך, מחמם ומסתיר

קר בחוץ, הרוח נושבת והגשם שורק

הרחובות ריקים, מיותמים, הפארקים שוממים

ואנחנו יכולים לטייל בין המדשאות הרטובות והעצים המטפטפים

להרגיש את הרוח והגשם סביבנו, חובטים במעילים

ואני, אנצל את השקט שבחוץ כדי לסובב אותך אלי

לפרום את הרוכסן הארוך של מעילך ולחשוף אותך אלי, עירומה תחתיו

להרגיש את פטמותיך שעומדות זקופות בקור ולשלוח את ידי לטייל על גופך העירום, החשוף לעין כל

להרגיש אותך רועדת בין החום של אצבעותי לקור של הרוח שנושבת מסביב, מתפתלת ומתמסרת אלי

נותנת את עצמך

בחיוך

 

לפני 3 שנים. 19 בינואר 2021 בשעה 20:23

יש משהו ביחסי שליטה, כשאתה מסתכל על הנשלטת שלך יורדת על הברכיים, משפילה מבט או מרימה אותו בציפיה להמשך.

לחלק נוח להיות על הברכיים, לאחרות ממש לא. יש מי שהתנוחה מכאיבה לה בברכיים ויש מי שהתנוחה משפילה אותה, אבל זה תמיד חלק מהעניין.

הכאב מהתנוחה עובר עם הזמן, מתוך הרגל, הסתגלות או גמישות.

תמיד אפשר להקשות על הנשלטת לשבת על הברכיים, אם כדי לראות אם היא תישאר בפוזה או פשוט כדי להעצים אלמנט של כאב, או כדי לאתגר, ואין דרך פשוטה יותר מערימה תמימה של אורז על הרצפה כדי לראות איך גאווה נשברת...

הגרגירים הקשים מתחפרים בעור, בברכיים הרגישות שעליהן נשען המשקל שלה. כל גרגיר מכאיב ומציק בצורה אחרת. פתאום הישיבה על הברכיים הופכת להיות סשן בפני עצמה.

 

אבל איך כל זה עלה לי לראש פתאום?

יצאתי מהחדר בתוך בית חשוך, הלכתי בביטחון של אדם שמכיר את הבית שלו ויודע לאן ללכת גם בלי אור.

ואז, פתאום, דרכתי על חתיכה של לגו שנשארה מפוזרת על השטיח...

אין אורז שיכול להתחרות במה שחתיכה אחת קטנה חדה ודוקרת של לגו יכולה לעשות לרגל...

 

אבל לגו זה כבר גבול קשיח

לפני 3 שנים. 19 בינואר 2021 בשעה 7:47

שוכבת על הבטן

עינייך מכוסות

ידייך קשורות מעל הראש

רגלייך קשורות, מפוסקות

תחושת הזמן שלך מעורפלת, מקבלת משמעות בכל הצלפה

כשהישבן שלך הולך ומתחמם, משנה צבע מלבן לאדום

בין מכה למכה יש את הרגע הזה

הרגע שבו היד מרחפת מעליך, נוגעת, לא נוגעת

מתגרה

מתקרבת בתנופה ונעצרת רגע לפני

הרגע הזה של הציפיה, החשש

הרגע שבו הגוף שלך נדרך ומתכווץ

את הרגע הזה אפשר להאריך, אפשר לקצר

אבל כל היופי הוא לסיים אותו בהפתעה...

לפני 3 שנים. 17 בינואר 2021 בשעה 15:48

עבר זמן מאז הפעם האחרונה שבה נפגשנו

והיא מתרגשת, מחכה, מתכוננת

לובשת שמלה יפה, כי היא יודעת שככה אני אוהב

כזו שברור שמתחתיה אין שום דבר

העקבים הגבוהים שמתווספים מדגישים את רגליה הארוכות, את הישבן הנהדר ואת החזה שמתפרץ קדימה

מחכה לי שאגיע, רטובה מהמחשבה, מהדמיון על מה שיהיה הפעם

היא יודעת שמגיע לה עונש היום, ברור לה למה, ועדיין הציפיה מלהיטה אותה, מרגשת

כשאנחנו נפגשים תמיד יש תחושה של חשמל באוויר, זיק שעובר בינינו

המגע הקרוב של עור בעור, לשון בלשון, משדר גלים של חום אליה, אלי

הידיים שלה עוברות עלי ושלי עליה, ממששות, מלטפות, חופנות, מגלות מחדש גוף ונשמה

הבגדים שעלי נושרים לרצפה, נבעטים לצד

היא להוטה לא פחות ממני להסיר אותם, לחשוף אותי אליה, להוטה

היא רגילה לידיים שלי שקורעות ממנה את הבגדים במהירות, בטוחה שעוד רגע תהיה שוב עירומה מולי, חשופה

כשאני צונח על המיטה ומשאיר אותה לבושה, בשמלה הזנותית שלה ובעקבים הגבוהים, היא נעצרת לרגע

בתנועה אינסטנקטיבית היא שולחת את ידיה לתחתית השמלה, מבקשת להרים אותה מעל לראשה, כל כך לא רגילה לעשות זאת בעצמה

מבט ההפתעה עולה על פניה כשאני עוצר אותה, מרחיק את ידיה מהבגד ושולח יד לליטוף מהיר, מצמרר בין רגליה

לא יודעת איך לעכל את המציאות הזו אליה היא לא מוכנה

אני שולח יד ומציב בקבוק של שמן עיסוי על הארונית, מקיש באצבעותי ומסמן לה להתחיל, עוצם עיניים

הצליל הפתאומי מוציא אותה משטף המחשבות הפתאומי, מאפס אותה

בחיוך היא שופכת שמן לידיה, מתיישבת לידי ומעבירה על גבי ידיים מיומנות

בטוחה שבכל רגע אסתובב אליה, מצפה לרגע בו אסיר את מחיצת הבד ממנה, אצמיד אותה אלי

אני מצידי עוצם עיניים ונרגע

מאפשר לידיה החזקות, המשומנות לעבור על כל גופי

גב, ירכיים, צוואר, ידיים

לשחרר מתחים, לחצים

היא יודעת בדיוק מה היא עושה

שולחת מדי פעם יד משומנת, כאילו במקרה, להחליק דרך הישבן אל הזין והאשכים

מלטפת, סוחטת וממשיכה

יודעת בדיוק כמה היא מגרה

הזמן עובר, לאט, כשאני מתהפך מבטן לגב

מאפשר לידיה לעבור על גופי

יודע כמה היא מצפה לידי שיעברו על גופה, ילטפו, יכאיבו, אך הן נותרות מעל לראשי, דוממות

כל הגוף שלה לוהט, מתרגש, מייחל אלי

ספון מאחורי מחיצת בד דקה, היא מפריעה לה, מציקה

היא מעלה הילוך, הופכת אותי על הגב ומריצה את ידיה עלי

סוחטת אותי שוב ושוב ומתכופפת במקביל לנשיקה, מצמידה את שדיה אלי, בתנועה ברורה שמבקשת שאשחרר אותם החוצה, אקח את פטמותיה לפי

קשה לי כל כך לא לגעת בה כך והיא יודעת בדיוק איך אני מרגיש

אבל היום היא תישאר לבושה

תביא אותי לשיא ולעוד אחד אחריו

תענג אותי עד אין קץ

ותישאר לבושה, מייחלת, נוטפת

זמינה כל כך ולא משומשת

קשה לה כשאני משלח אותה לדרכה, מותש ומחויך

משפילה מבט בשמלתה היפה, מרגישה כמשרתת, כלי לסיפוקי ולא יותר

כל גופה בוער בתשוקה לא מסופקת, רעבה ורטובה

ואני? עוצם עיניים, מסופק, על המיטה בה היא רצתה לשכב עירומה לידי

יודע שלהבא היא תציע מיוזמתה כל עונש, כואב ומשפיל ככל שיהיה

רק כזה שיקרב אותה אלי

 

לפני 3 שנים. 14 בינואר 2021 בשעה 15:51

אחת לתקופה רצים פוסטים שמדברים על התייחסות כוללנית לנשים כנשלטות או כנועות

ועוד יותר פוסטים שמדברים על זלזול והקטנה של נשלטות על ידי "שולטים" למיניהם

 

ואני?

לא מבין מאיפה אנשים מקבלים רעיונות כאלה.

מעבר לזה שכל הכללה שהיא היא לא רק פסולה אלא גם בהכרח שגויה, ולכן ניסיון לטעון ש"כל הנשים הן" היא פשוט מטופשת.

עצם הניסיון לזלזל או להקטין נשלטות הזוי בעיני.

 

אישה שמוכנה לתת אמון ולהתמסר במסגרת קשר של שליטה עושה צעד שהוא יותר מאמיץ.

בהמשך, אישה שיכולה ומוכנה לספוג ולהכיל את המשמעויות הפיזיות והנפשיות של קשר של שליטה, היא לא רק אמיצה אלא גם חזקה.

זו נקודת המבט היחידה שהגיונית ונכונה בעיני.

 

והתפקיד של השולט?

לתמוך, לדחוף ולהעצים את הנשלטת שלו.

כן, גם עונש כואב יכול להעצים, השאלה היחידה היא אם אתה יודע מה אתה עושה

לפני 3 שנים. 13 בינואר 2021 בשעה 17:10

אפשר להכאיב בדרכים שונות

אפשר להצליף

לקשור

למקם מצבטים בנקודות שונות בגוף

 

אבל שימוש באביזרים מרחיק בעיני

מבדל

 

אין תחושה שדומה למגע של עור בעור

לספאנק שניתח בעוצמה על ישבן, על שד

למגע של העור שמתחמם, מאדים תחת מגע היד

לגוף הצמוד אלי

המתפתל על ברכי

להתמסרות המורגשת כל כך כשלמרות הכאב

למרות הצריבה

למרות ההשפלה והבכי

היא ממשיכה להגיש לי את גופה

 

ויותר מכל

לטביעות האצבעות והיד שנותרות

מזכירות

משנות צבע וצורה משך ימים עד שנעלמות

 

לפני 3 שנים. 13 בינואר 2021 בשעה 10:58

איתי אני רוצה שהכל ישאר מאחור

המחשבות

הפחדים

הספקות

רוצה שאיתי יהיה המקום שבו את משחררת

משאירה הכל מאחור ומוצאת את המקום השקט שלך

זה שבו את יכולה להיות בדיוק מי שאת

בדיוק מה שאת

בלי לחשוב

לפני 3 שנים. 11 בינואר 2021 בשעה 14:53

אצבע על עור חשוף

נוגעת, לא נוגעת

לוחצת

משגרת תחושות ורגש לכל הגוף

חשמל באוויר

מגע איטי

ארוטי

עמוק

ומתמשך

גורם לגוף להתפתל

לרצות

אבל היד שם

והיא שולטת בקצב, בתחושה

יש לה זמן...

 

לפני 3 שנים. 10 בינואר 2021 בשעה 12:52

אני צריך להתרכז בעבודה

לכתוב

לענות לשיחות

להתווכח עם אנשים

יש לא מעט לחץ בעבודה שלי

לא מעט מתח שצריך לפרוק בסוף היום

את המשרד שלי אני רוצה לקשט בעוד פריט אחד

פריט אחד שאפשר להסתכל עליו באמצע היום ולחייך בתוך הלחץ

בלי פנים, בלי שם או זהות, פשוט שם, לעינוגי

 

כזה

 

לפני 3 שנים. 6 בינואר 2021 בשעה 21:41