|
|
|
בשמלה, מכנסיים או חולצה
כשאת צנועה וחסודה
או חשופה ומפתה
כשההולכים והשבים מסובבים אחרייך את ראשם ללא שליטה
ובחדרי חדרים ללא עין בוחנת
דעי שאת שייכת
חייכי, מאוזן לאוזן
הציגי את עצמך לראווה
תיישירי מבט שיבהיר לכולם דבר אחד
להסתכל הם יכולים
אבל הזכות לגעת בך, בעונג ובכאב
והזכות הנפלאה להרגיש את המגע שלך חזרה
שמורה
לי
רק לי
אין כמו הפתעה כדי ליצור זיכרון טוב
הפתעה טובה מתחילה באובדן חושים
חוש הראיה הוא הראשון שנעלם עם כיסוי עיניים הדוק
חוש השמיעה הוא השני שנעלם עם אטמי אוזניים איכותיים
חוש הטעם, יחד עם היכולת להשמיע צלילים, נעלם שלישי כשהפה שלה מתמלא בתתונים שלה ומודבק היטב עם מסקינטייפ עבה
היא אבודה בעולם, לא שומעת, לא רואה, לא יכולה להשמיע הגה
פתאום, היא מופלת אחורה בדחיפה חזקה
היא מנסה לצעוק אבל לא יכולה
ונופלת על הגב על המיטה הרכה
לפני שהיא מצליחה להבין מה ולמה הידיים נקשרות היטב לרגלי המיטה מעל לראשה
רגליה, מפוסקות, נקשרות בנפרד גם הן לצד השני
היא מתפתלת, ללא יכולת לזוז כמעט בכלל, חוש המישוש שלה מועצם יותר ויותר עם האובדן של החושים האחרים
אני נותן לה כמה דקות של ציפיה, אין כמו ציפיה כדי לבנות מתח
ואז אני מתחיל לדגדג. מחזיק חזק את הרגליים שלה ומדגדג אותה בכפות הרגליים בלי לרחם
היא מתפתלת מאחורי שואפת אוויר, נושפת, כל כולה רעידות של צחוק
אני לא מפסיק
קשה לה עם הגאג, קשה לנשום ולשאוף רק דרך האף וגלי הצחוק והכיווצים בבטן שמתגברים רק מעצימים את התחושה
מהרגליים אני עובר אל הבטן מדגדג ומדגדג, היא רועדת, מתפתלת
זה הזמן לשחרר במהירות את הפה שלה
המסקינטייפ נתלש והבד מוצא במהירות מהפה שלה
היא שואפת אוויר, מנסה להסדיר נשימה
אבל זה הזמן שלי לתת תשומת לב לבתי השחי שלה
היא שואגת מצחוק, כל הגוף שלה רועד, מתפתל, היא לא שולטת בעצמה
לא יודעת איפה היא או מי היא בשלב הזה
כל העולם שלה מתמצה בחושך, שקט, דגדוג ושאגות של צחוק
יד אחת שלי נשארת בבית השחי שלה והשניה מדלגת לתת תשומת לב גם לצלעות
אני נהנה לנגן עליה לעבור על כל כולה, לדגדג רגליים, ירכיים, בטן, צלעות, בתי שחי
התחושה שלה מועצמת והיא מתחננת להפסקה, לרגע לנשום
זה רק גורם לי לחייך.
לחייך ולהמשיך עוד
ועוד
ועוד
היא כבר לא שם ולא כאן
רק רועדת, צוחקת, נושמת ומתפתלת
וכשאני מרגיש שהיא כבר אבודה, בתחושה של סיפוק אני חודר אליה
היא קופצת מההפתעה, רטובה ורגישה
ולי רק נשאר לבחור אם להנות מגניחותיה או להשתיק אותה בסיפוק בנשיקה ארוכה, לחה, בזמן שאני לוקח אותה עוד ועוד
החורף מגיע
נהיה קריר בחוץ
ופתאום, לימונענע גרוסה כבר לא מפתה
היא עובדת כשהמדרכה בחוץ מעלה אדים
כשיש שוק של חום ויובש כשיוצאים החוצה מהמזגן
עכשיו יש חשק לשבת ולהכיר בשיחה על כוס שוקו מהבילה
עדיף כזו שבנויה על שוקולד אמיתי, חם נמס
שעושה תחושה של חמימות בבטן
שמעלה חיוכים גדולים יותר
יש עניין בטקסים של בוקר
הם נוצרים מאליהם
נבנים עם הזמן
ה"בוקר טוב" לשומר בכניסה לבניין המשרדים
התשובה הרגילה "ברור שיש לי נשק" לשומר בחניון, שאליה מתלווה חיוך ידידותי ולחיצת יד
כוס הקפה החם שמאפסת ומרגיעה רגע לפני שאני מתחיל במיון ופתירת שלל המשימות שמחכות לי על השולחן
וכמובן, הרגע הזה שבו אני עוצם עיניים לרגע, נרגע ויודע איך יום העבודה שלי צריך להראות.
יום פורה לכולם
הישעני כנגד הקיר
ידייך ישרות מעל ראשך, מפרק כף יד למפרק כף יד
ממתינות לידי הגדולה שתתפוס את שתיהן יחדיו, תצמיד אל הקיר
עינייך עצומות
פיך פתוח קמעה, מוכן לנשיקה
רגלייך מפוסקות, מפתות, חושפות
גופך מתוח, מחכה לדעת היכן תטייל ידי השניה
אם תלחץ על הצוואר
או את הפטמות
או אולי, רק אולי, תנדוד לרטיבות הגואה בין רגליך
רטיבות שגוברת מעצם התנוחה
רטיבות שרק תתעצם, איתי
עמדי לידי
עירומה, חשופה
שיערך אסוף לצמה הדוקה
ואת מחזיקה בפיך, בגאווה
את חגורת העור השחורה שנשלפה שניות קודם ממכנסי
שכבי על ברכי
רגלייך מצד אחד
ושדייך מצדן השני
קמרי את גבך
הבליטי את הישבן
נשמי עמוק
ותזכרי
לספור
כרעי על ברכייך
בחינניות
הניחי את ידייך על הברכיים
גב היד צמוד לרגל והיד פתוחה כלפי חוץ
זקפי את גבך
אך הרכיני מבט
נשמי, לאט
בטאי את עצמך ללא תזוזה, ללא קול
הרגישי שייכת
עד שתקראי לבוא
שכבי
לא על הרצפה
גם לא על ספה או מיטה
השליכי את הבלגן שמכסה את השולחן במשרד או במטבח
פני אותו עבורך
שכבי על השולחן הקשה, המוצק
כפות רגלייך נעוצות בו מייצבות אותך
ברכייך באוויר
רגלייך מפוסקות
שדייך חשופים, צועקיים לזוג ידיים שיאחזו בהם
ראשך שעון לאחור, באוויר
פיך פעור, מוכן
עינייך עצומות, מדמיינות
שלחי יד אחת לרטיבות בין רגלייך
ואת השניה מתחי מעל ראשך בתנועה מזמינה
מחכה לחבק את זה שיבוא ויטמון עצמו בפיך
נסי אותה
מול ראי
כשאת יכולה לראות את דמותך המשתקפת, משתנה, מתעצבת
עמדי בפיסוק כשהברכיים ישרות
נעלי עקבים או שתעלי על האצבעות
הרגישי איך הרגלייך הארוכות נמתחות
איך הישבן שלך מתעצב ובולט
סובבי את הכתפיים לאחור
את הידיים שלבי מאחורי הגב, שורש כף יד אוחז במרפק
הזדקפי
ראי איך בתנוחה הזו חזך מזדקף קדימה, חשוף, בולט
מונגש
מוצג לראווה
נערי את הראש, פזרי את השיער מאחורי הכתפיים
הרימי מבט
בחני את בבואתך בראי
ותחייכי
היא אישה עדינה
רכה
חושנית
וכאב היא לא אוהבת
גם כשנמשכה כמו בחבלי קסם לתוך עולם השליטה
היא התנגדה לו
לעצם הרעיון שאדם אחר יכאיב לה
לעצם המחשבה שבאמת יכאב לה
לא רצתה
לא התחברה
וגם לא ניסתה
אבל כשהיא עברה את הגבול
כשהיא, בכוונה לא צייתה
היא ידעה שעונש יגיע
היא התחננה שיסלח לה
שיוותר
שירחם
והוא, הקשיב, ורק ישב על הכיסא הגבוה
והזמין אותה, בלי מילים
לשכב על ברכיו
היא נשלטת בנשמתה
מתמסרת, נותנת, מרצה
ולסרב היא לא יכולה
נשכבת בוכיה על ברכיו
עירומה
שדיה הכבדים מתנדנדים באוויר
וישבנה הלבן, הבהיר, הרך, חשוף לכפות ידיו
היא בוכה עוד לפני שניחתת עליה מכה אחת
מהבושה, מהעלבון, מהחשש
מההתנגדות הטבעית, המושרשת בה כל כך עמוק
לעצם המחשבה שיכאב לה
כאשר ידיו מתחילות לנוע על ישבנה
מצליפות, מכאיבות
כל גופה קופץ, נרעד
את צעקותיה שומעים גם במורד הרחוב
אבל היא נשארת בתנוחה
לא בורחת
כי היא שלו
והיא יודעת שהפעם, באמת מגיע לה
כשהדקות עוברות
כשתחושות העלבון וההתנגדות הראשוניות מתחלפות בכאב שלה
הזר, המוזר, החדש
היא מבינה פתאום
שהכאב הזה כבר לא שלה
הוא לא רע או זר
אלא דרגה אחרת של התמסרות
של נתינה שלה את עצמה
הכאב שלה הוא שלו, בשבילו
בדיוק כמוה
כשההבנה הזו מתקבעת אצלה
בין ספאנק לספאנק
הצעקות נחלשות
נעלמות
הדמעות מתייבשות
הוא עוצר
מלטף את ישבנה האדום, הדואב
והיא, מתוך ריחוף, מתוך חלום
מחייכת ואומרת בשקט, כמעט בלי קול
עוד
בבקשה
מגיע לי עוד
