אין כמו הפתעה כדי ליצור זיכרון טוב
הפתעה טובה מתחילה באובדן חושים
חוש הראיה הוא הראשון שנעלם עם כיסוי עיניים הדוק
חוש השמיעה הוא השני שנעלם עם אטמי אוזניים איכותיים
חוש הטעם, יחד עם היכולת להשמיע צלילים, נעלם שלישי כשהפה שלה מתמלא בתתונים שלה ומודבק היטב עם מסקינטייפ עבה
היא אבודה בעולם, לא שומעת, לא רואה, לא יכולה להשמיע הגה
פתאום, היא מופלת אחורה בדחיפה חזקה
היא מנסה לצעוק אבל לא יכולה
ונופלת על הגב על המיטה הרכה
לפני שהיא מצליחה להבין מה ולמה הידיים נקשרות היטב לרגלי המיטה מעל לראשה
רגליה, מפוסקות, נקשרות בנפרד גם הן לצד השני
היא מתפתלת, ללא יכולת לזוז כמעט בכלל, חוש המישוש שלה מועצם יותר ויותר עם האובדן של החושים האחרים
אני נותן לה כמה דקות של ציפיה, אין כמו ציפיה כדי לבנות מתח
ואז אני מתחיל לדגדג. מחזיק חזק את הרגליים שלה ומדגדג אותה בכפות הרגליים בלי לרחם
היא מתפתלת מאחורי שואפת אוויר, נושפת, כל כולה רעידות של צחוק
אני לא מפסיק
קשה לה עם הגאג, קשה לנשום ולשאוף רק דרך האף וגלי הצחוק והכיווצים בבטן שמתגברים רק מעצימים את התחושה
מהרגליים אני עובר אל הבטן מדגדג ומדגדג, היא רועדת, מתפתלת
זה הזמן לשחרר במהירות את הפה שלה
המסקינטייפ נתלש והבד מוצא במהירות מהפה שלה
היא שואפת אוויר, מנסה להסדיר נשימה
אבל זה הזמן שלי לתת תשומת לב לבתי השחי שלה
היא שואגת מצחוק, כל הגוף שלה רועד, מתפתל, היא לא שולטת בעצמה
לא יודעת איפה היא או מי היא בשלב הזה
כל העולם שלה מתמצה בחושך, שקט, דגדוג ושאגות של צחוק
יד אחת שלי נשארת בבית השחי שלה והשניה מדלגת לתת תשומת לב גם לצלעות
אני נהנה לנגן עליה לעבור על כל כולה, לדגדג רגליים, ירכיים, בטן, צלעות, בתי שחי
התחושה שלה מועצמת והיא מתחננת להפסקה, לרגע לנשום
זה רק גורם לי לחייך.
לחייך ולהמשיך עוד
ועוד
ועוד
היא כבר לא שם ולא כאן
רק רועדת, צוחקת, נושמת ומתפתלת
וכשאני מרגיש שהיא כבר אבודה, בתחושה של סיפוק אני חודר אליה
היא קופצת מההפתעה, רטובה ורגישה
ולי רק נשאר לבחור אם להנות מגניחותיה או להשתיק אותה בסיפוק בנשיקה ארוכה, לחה, בזמן שאני לוקח אותה עוד ועוד
