לפני 5 שנים. 12 במאי 2019 בשעה 14:29
דיון בבית המשפט הוא הזמן שבו אני מרגיש שאני נהנה באמת מהעבודה שלי
היכולת לדבר עם הצד השני, להוכיח את העמדה שלי, לגרום לאחר לטעות, שם אני מרגיש נכון
תוך כדי דיון אני שם לב לכל הפרטים באולם, הכל, נכנס אל העין, עובר תרגום ויוצא בהקשר שעוזר לי להמשיך
התנוחה בה יושבת השופטת, טון הדיבור של עורך הדין של הצד השני, תשומת הלב של הקלדנית והתגובות של הלקוחות והקהל מאחור
הדיון ארוך, מתיש, השופטת הצעירה מושכת את הזמן, נוברת בפרטים חסרי חשיבות, מנסה להראות שהיא בעמדה של כוח בזמן שבפועל עורכי הדין מנהלים את הדיון במקומה.
הקלדנית, מנסה לעמוד בקצב הדיבור יושבת זקופה בכיסא בפוזה של אשת מקצוע. שתי הידיים על המקלדת וכל האצבעות עובדות. אני שם לב בחיוך שמרפקיה המוחזקים בזווית של 90 מעלות לגופה נוגעים לא נוגעים מדי פעם בשדיה תחת חולצתה המכופתרת.
אני תמיד מעריך קלדניות טובות, העבודה קשה, כפוית טובה, בשכר לא מספק. קשה למצוא מי שימלאו אותה בכישרון. מי שבאמת יקלידו באיכות ובמהירות הדיון באולם. בוודאי כשהדיון נמשך שעות ארוכות ללא הפסקה.
כשהדיון נגמר יש תחושה של נפילת מתח באוויר ולמרות זאת הלקוחות צריכים זמן, תשומת לב והסברים. מבטי שנאה נזרקים בינם ובין הצד השני.
כשהכל נגמר ואני נשאר לבדי זה הזמן להרגע, לשתות, לנשום שוב.
אני יוצא מהאולם והולך לאט לשירותים, יורד חצי קומה למטה במדרגות ונוקש 5 נקישות מהירות על התא המרווח של שירותי הנכים, המנעול נוקש מהצד השני.
כשהדלת נפתחת החיוך שלי מתרחב, היא חיכתה כאן כפי שצוותה בסבלנות על ברכיה עד שאגיע, ידיה שלובות מאחורי גבה, גורמות לשדיה להזדקף תחת חולצתה המכופתרת, להצמד אל הבד.
אני סובב סביבה, מחבק את ראשה מאחור ופורם לאיטי את כפתורי החולצה, לאורך הדיון היה ברור למי שרק הסתכל שהיא לא לובשת חזיה.
כאשר הכפתור הרביעי נפתח שדיה משתחררים מהבד הלוחץ מגלים את אטבי המתכת הכבדים שעיטרו את פטמותיה בשעות האחרונות. משכו אותן מטה, צבטו, גרמו לה לקפוץ במקומה בכל פעם שמרפקיה התחכחו בהם בטעות במהלך ההקלדה.
היית נהדרת היום, אני אומר לה, בזמן שידי אוחזות באטבים, מושכות באיטיות למעלה והחוצה.
שדיה נמשכים אחריהם, עולים, מתמתחים. הכאב חד בפטמותיה המגורות, גניחה נפלטת בין שפתיה.
אני מפעיל לחץ מתגבר, איטי, גורם לאטבים להחליק לאט לאורך הפטמות בדרך לשחרור המיוחל, היא מתחתי מתפתלת מנסה לא להשמיע קול למרות הכאב, וקורסת לרגלי ברגע השחרור ידיה נשלחות לחפון את השדיים הדואבים.
אני מקים אותה על רגליה, ויונק את הפטמות הכואבות.
מרגיש אותה מצטמררת מהמגע, מהיניקה, מתחושת הלשון והשיניים. ידיה חובקות את ראשי.
היניקה מרפה את הפטמות הכואבות, הרגישות, גורמת להן להזדקף, שולחת תחושות של עונג ברחבי גופה.
כשאני מסופק אני חוזר לחבק אותה מאחור, מרגיש את ישבנה נצמד אלי בזמן שאני חופן בהנאה את שדיה, מרגיש כיצד כל שד יושב בשלמות בתוך כף ידי.
היא מסובבת את ראשה לאחור, לנשיקה ארוכה, מתמסרת. מצפה שאחריה אכופף אותה קדימה, אחדור אליה כאן.
אני מצידי מחליט להפתיע, מחזיר את האטבים הכבדים לפטמותיה המגורות ומכפתר לאט את חולצתה מעליהם, מועך את שדיה בחיבוק נוסף.
היום עוד ארוך לפנינו וזה הזמן לצאת מהתא, יחד.
אין לה מושג כמה הפתעות עוד מחכות לה בהמשך.
