אישה יפה בחליפה שחורה הולכת ברחוב
מסובבת ראשים אחריה
במבט ראשון זו חליפת עסקים לכל דבר אותה היא לובשת ליום עבודה נוסף במוסד היוקרתי בו היא עובדת
אבל החצאית הקצרה והעקב הגבוה מסנוורים את ההולכים ושבים
כופים עליהם לטלטל את המבט בין המחשוף האדיב ורגליה הארוכות
לפספס את האור ברמזור או את רוכב האופניים שמגיע ממול
על פניה חיוך מרוצה, מסופק. כזה שמושך את המבטים ביתר שאת
חיוך שנובע מטביעות ידי שנצרבו לתוך עורה הכהה באותו הבוקר
אחת אחרי השניה, בקצב סדיר, פלח ישבן אחרי פלח ישבן, שד אחרי שד
ידיים שעצרו רק כדי ללטף, להרגיע ולחדור לנקביה
לחוש את מידת רטיבותה הגואה, לפני שחזרו למלאכת החימום, צליל צליפה אחרי צליל צליפה בלי לחסוך בכוח
עור חשוף על עור חשוף, מגע אנושי מזוקק, מצליף, כואב ומתעצם
מגע מנקז, כזה שמוציא ממנה רגשות מודחקים, גורם לה להתפתל, להאנח ולשחרר את עצמה, כפי שהיא
היא תמשיך לחוש אותי איתה בכל צעד על עקביה הגבוהים
בכל טלטול של איבריה
בהליכה, בישיבה, במגע הבגדים על עורה
ומעל הכל עמוק עמוק בתוכה
עד הפעם הבאה