לא סתם

אין כמו מסע ארוך שמצפה מעבר לפינה כדי ליצור תחושה באוויר

מסיבה לא ברורה אני צריך להבזיק לפגישה של שעה מחר באילת סביב הצהריים.

קטן כזה וקל, רק להגיע להצליח להזיז הרים ולעמוד על שלי לחצי שעה - שעה וזהו, מה כבר יש עוד.

זה רק אומר לנסוע את הדרך לשם, כל הדרך לשם, בשביל שעה גג של עבודה, ואז רק חזרה, את כל הדרך חזרה.

כדי להמתיק את הגלולה אני לוקח איתי חבר, כזה שמוכן בחיוך לבוא לשם ובחזרה בהתראה קצרה, תמורת שוחד מתאים ורטוב

אם תהיו טובים אולי נעלה תמונות לבלוג

גם בלי להסתכל מהצד אלה אף פעם לא כוחות

אני תמיד אהיה גבוה בראש ממך לפחות

רחב יותר, חזק יותר

אני אוכל להרים אותך בשתי ידיים ולזיין אותך באוויר, גם אם את חושבת שאת כבדה

ולא, זה לא מאמץ

שתי הידיים שלך יתאימו לאחת שלי

ואם אני ארצה להחזיק, את לא תוכלי לזוז

אבל אני לא רוצה, כי אלה לא כוחות

יש משהו קמאי ביכולת לתפוס בכוח, לרתק, ואז לעשות בך כרצוני

נכון

אבל הרבה יותר נכון

הרבה יותר כיף ומספק

לדעת שהגוף שלך מתעצב לרצוני כי ככה את מגישה לי אותו

לדעת שגם ברגע שבו הכי כואב לך, כשאת מחניקה צעקה או משחררת אותה

כשהעצבים בכל הגוף צועקים מהחבטה האחרונה

את תחזרי חזרה, תגישי את עצמך ותבקשי עוד

כשאת מחייכת, גם דרך הדמעות

אז זו באמת שליטה, באמת התמסרות

ואז, פערי הכוחת, גדולים כמה שיהיו, לא באמת משנים

פערי הכוחות ברורים תמיד, ניכרים

בגובה

במשקל

במסת השריר

בגודל כף היד

כשהעקבים יורדים הראש נמצא בדרך כלל באמצע החזה שלי, מול מפתח הלב

וגם אם לא תהי הכי קטנה, סביר שאוכל להרים אותך בשתי ידיים ולהחזיק, גם בלי להצמיד אותך לקיר

כף היד שלי תחפון את השד שלך במלואו ותכסה את רוב הישבן

כשאלו פערי הכוחות, להכאיב זו באמת לא חכמה

גם לא להכניע

זו לא שאלה של כמה כוח

אלא של הדרך, של הצורה

זו שתגרום לה להתפתל

להרגיש את התחושות בכל רחבי גופה

לשקוע אליהן, בתוכן

בלי להבין, בלי היכולת לצפות מה יקרה ברגע הבא

והכי חשוב, גם כמה ימים אחר כך, להיזכר, בחיוך

ולרצות עוד

אומרים ששתיקה שווה זהב

אומרים גם שנשלטת צריכה להשפיל מבט, לשתוק ולציית

אז אומרים...

שתיקה לא יוצרת קשר, לא יוצרת עניין

דברו, שתפו, תרימו מבט, תתווכחו, תעמדו על שלכן :)

תכניסו לתוך הקשר את האופי התוסס שלכן, כמו שהוא, בלי להסתיר או להקטין אותו

השליטה שתבוא בעקבות זאת תהיה טובה, יפה ועמוקה יותר

הזמן הזה מגיע אחת לתקופה ואני ניגש למלכה בתשלום הרלוונטית.

לא כי אני רוצה או מעוניין, אלא כי אני יודע שצריך.

שפוף רוח וצייתן אני נשכב על מיטתה, מציית לכל הוראה שלה, כואב תחת ידיה

והיא, קרירה ומרוחקת, מכאיבה בצורה כל כך מדוייקת, שולחת אדוות כאב שמתפשטות בכל גופי

גורמת לי להתפתל תחת המגע שלה, לגנוח מכאב

והיא בשלה, מודעת לחלוטין למעשיה, נוזפת בי על כל תזוזה, על כל ניסיון התחמקות

דורשת ממני להרפות את גופי, להתמסר לידיה

לקבל באהבה וברצון את הכאב שהיא מעניקה לי בסשן הזה

את הידיים היא לא קושרת, גם לא את הרגליים, דורשת ממני את השליטה העצמית שנדרשת כדי להתמסר אליה בלי להתנגד

היא מקיזה דם, נוגעת בעצבים רגישים וממשיכה בלי לעצור, בלי להרפות

היא לא מתרגשת מהדם, מהכאב, מהסבל. אצלה הבדסם טהור, שום דבר מיני לא מעורב בו

היא מעניקה כאב ואני מקבל

כשהסשן נגמר אני מנסה לנשום וכמצופה כמובן מודה לה בנימוס לפני שאני הולך להסדיר את החשבון

עד הפעם הבאה שבה אחזור ואפקיר את גופי בידיה

כי בסופו של דבר אין ברירה, אין גם דרך להתחמק מזה

אחת ל-4 חודשים, חצי שנה לכל היותר

צריך להגיע לשיננית

יפה כל כך על ברכיה לפני

מנסה נואשות להסדיר את נשימתה

הפעמונים הקטנים המחוברים לאטבים על פטמותיה מצלצלים צלצול עדין

כששדיה עולים ויורדים בזמן הנשימה המאומצת

מבט ההפתעה שבעיניה מתחרה עם טיפת הריר הסמיך שנוטף מפיה אל פטמותיה

ידי טמונות היטב בתלתליה, אוחזות, מלטפות

תנשמי סביבו, אני אומר

מהדק את ידי

וחוזר אל החמימות והרטיבות של הגרון שלה

מעבר לשפתיים הרכות, לשיניים המוסתרות והלשון המחוספסת

מחפש את מגע הענבל

בתנועות קצובות, לא מהירות ולא איטיות, מגיע הכי עמוק שיכול

עבורה זו חוויה ראשונה, מעולם לא בעלו אתה בצורה כזו

האינסטינקט הראשוני שלה להימלט, לנשום, מתחרה ברצון שלה לתת את עצמה ולהתמסר

פתאום היא מרפה, ידיה שניסו בהתחלה להדוף עוברות לאחוז בישבני, מחבקות

החיבוק מצמיד אותה אלי, מכניס אותי עמוק לתוכה

החיבוק הזה, המאפשר, המתמסר, מעצים את העונג

נותן לי להרגיש כמה היא שלי

להאיץ את הקצב

עברתי לא מעט בשנים שלי כאן.

הכרתי לא מעט, פגשתי בשלל סיטואציות.

המסקנה שנצרבה בי הכי עמוק בתוך אותן היכרויות הייתה שנשים שמגדירות את עצמן מראש כנשלטות וכנועות, אלו שכמהות למערכת יחסים מהסוג הזה, עלולות לאפשר ולשתף אקטיבית פעולה עם מגע (גם כזה שהרבה יותר מתמים), גם כשהן ממש לא מעוניינות בו. 

פשוט כי הן לא רוצות / לא יכולות / לא מסוגלות להגיד לא, לבלום, להתנגד.

וזה שם בקונטרסט אדיר את מה שלרוב מצופה מגבר כשדייט זה או אחר מגיע לשלב שבו מרגיש נכון לשני הצדדים - מקובל חברתית שהגבר ייזום מגע, ישלח יד, יקרב לחיבוק או ינשק.

זה גם מה שהיה נכון לי מאז ומעולם, בטח בסיטואציות שבהן אני מאפשר לדומיננטיות שלי להשתחרר מהכבלים הרגילים שלה.

אבל זה גם הכה בי - שזה פשוט לא נכון. בסיטואציה של היכרות כמו שלנו כאן זה יכול להוביל למגע שנראה רצוי, אבל הוא ממש לא כזה.

וזה משהו שאני לעולם לא אהיה מעוניין בו.

בניגוד אלי שבקלות יכול להסיט או לעצור כל סוג של מגע בו אני לא מעוניין, בטח כשמראש אני גם הדומיננטי יותר וגם החזק יותר פיזית.

לכן הצבתי גבול לעצמי, גבול שאני מתעקש להסביר לכל מי שרוצה לצאת איתי לדייט ראשון.

מגע לא יבוא ממני, בכלל. לא כצעד ראשון.

אני אשמח לחייך, לדבר, להוביל את הפגישה ברמת השיחה. 

אבל מגע (או כל דבר אחר אליו מגע מוביל) יצטרך לבוא קודם ממנה - כשהיא תחליט שזה נכון ורצוי לה.

ואז, רק אז, אני ארגיש חופשי לקחת את מה שמוצע והרבה יותר

הבעיה היא, שזה יפה על הנייר. בפועל, גם כשהדרישה מוצבת מראש, לרוב הנשים, בטח אלו שמגדירות את עצמן כנשלטות, קשה להיות בצד היוזם.

אבל זה כבר סיפור אחר

אין מצב בעולם שאני עושה את זה, היא אומרת

נחושה

עקשנית

יפיפיה

מביטה על הכדור הקטן שמחכה לה במרכז החדר בזעזוע

לא מוכנה להשפיל את עצמה בצורה כזו

לגמרי ברור לה שהיא לא מסוגלת לעמוד במילה שלה

עומדת ערומה ליד המיטה, החזה שלה קשור, זקור, הדוק

הידיים קשורות במהודק מאחורי הגב

הכוס שלה נוטף, מגורה

והכדור, מחכה לה על הרצפה, שתרים עם הפה ותניח לרגלי

איך זה שאתה עדיין לבוש היא שואלת, ממורמרת

והכדור, קטן, ירוק, עדיין מחכה

בלי מילים, אני נצמד אליה מאחור, חופן את החזה שלה בידיים שלי

מרגיש את השדיים הקשורים שהפכו בינתיים קשים, חמים, אדומים ורגישים

כל כך רגישים...

אני לוחץ והיא מתפתלת, צועקת, ברור לה שהיא לא יכולה להשתחרר 

שולח יד לכיס ומוציא אטבים, חזקים, כבדים

מצמיד לפטמה רגישה אחת ואז לשניה

הכאב זר לה, הוא חד, מפלח ונשאר איתה

האטבים מתנודדים להם בקצות שדיה הקשורים

שתי מילים שוברות את השתיקה - לכי תביאי

ושתי מילים עונות חזרה - אין סיכוי!

אני מחייך מאחוריה, מתיישב על המיטה

תופס אותה ומושך אלי, משכיב על ברכי

הישבן היפה שלה גבוה באוויר

החזה העקוד שלה צמוד למזרון, האטבים נמעכים נגדו, מכאיבים

שתי אצבעות חודרות בהפתעה לתוכה, רק לרגע בשביל הרטיבות

ואז, בכוח, חודרות גם לישבן, חופרות בתוכה

היא נאנקת, מתפתלת

ושוב האצבעות יוצאות

משאירות את שני החורים שלה ריקים, מגורים, נוטפים

החגורה ניתכת בלי אזהרה על הישבן הלבן שלה

גורמת לה לצעוק בכאב, בהפתעה

פעם, פעמיים, שלוש

והלבן מתחיל להאדים

בהצלפה השישית כבר יש עליה פסים ארוכים, ברורים

היא מנסה לא לצעוק, אבל בשבע נפלטת עוד צעקה

בעשר אני עוצר, מחייך מעליה בשקט, מניח את החגורה בצד

יד אחת מושכת את שערה לאחור, מחזיקה היטב ובו זמנית השניה חודרת שוב לישבן האדום שלה

חופר בתוכו עם אצבע, שתיים, שלוש

יוצא בבת אחת רק בשביל סדרה מהירה של ספנקים, כזו שגורמת לה לצעוק, להתפתל

ואז מגיע הרגע הזה, הנכון 

למשוך אותה מהשיער ולהציב אותה מולי על הברכיים

הישבן שלה אדום כואב, צורב

היא מתנשמת, מתנשפת

והחזה הקשור עולה ויורד, חופשי מהמזרן

זה הזמן ללטף רגע, בעדינות

להסתכל עמוק בעיניה הדומעות

להתכופף קדימה לנשיקה לוהטת, מהירה

ואז, בחיוך, נשארות רק שתי מילים תלויות בחלל האוויר

לכי תביאי

אנחנו רק מתחילים...

חם בחוץ, כל כך חם בחוץ

ולכן זה בדיוק הזמן להושיב אותי שעות בשמש, לעוד מופע סיום

להריץ אותי כל ערב למסיבת סיום אחרת, של בית ספר, של גן, של חוג

להכניס שלושה אירועים כאלה במקביל, בשלושה מיקומים שונים. 

ולכולם חייבים להתייצב

בזמן

ואוי ואבוי אם לא

ולא אי אפשר להזיז

וכן, זה לא מתחיל בזמן

ומזגן.... רק המלצה

וזה עוד לפני שהתחלנו עם כל הטוב שיולי ואוגוסט מביאים איתם

אפשר לדלג ישר לנובמבר? אחרי כל הסיפור של החגים 

ולקבל חזרה מזג אוויר שכיף להיות בו בחוץ

בלי אירועים מיוחדים...

אנחנו נפגשים כמה פעמים בשבוע כבר כמה שנים

התחלנו כשהוא עבד במרתף של ההורים שלו עם ציוד יד שניה

היום הוא הבעלים הגאה של מכון כושר קטן, אינטימי ומדהים

בתקופה הזו הוא גרם לגוף שלי להשתנות, להתחזק, לגדול

להרים משקלים שגדולים ממני כמעט פי 2, וזה לא מעט

לשנוא אותו, לקלל אותו, לשפוך מדי פעם כאן בבלוג את מה שעובר עלי בגללו

ועדיין, הוא מחייך ולא מבין

כשאני מסביר לו, שוב ושוב, בפירוט

שלאורך ההיסטוריה האנושית בני אדם ביצעו פעלולי כוח מדהימים

הגיעו לשיאים של עוצמה, משקל וסיבולת

לאורך שעות ארוכות

בלי תמיכה, מזון או שינה

פשוט בגלל שימוש יעיל בשוט מצד מי שהעביד אותם

ובאמת, שאם הוא יתחיל לשלב שוט באימונים האישיים שלו

להציב רף של ענישה מסיבית ואכזרית למי שלא עומד ביעדים שלו

הוא גם יגרום לאנשים להגיע לאותם הישגים...

אם הוא רק היה מבין :)

בינתיים רק אני נהנה ממערכת היחסים שלנו

מהיכולת להכניע בקלות

להרים אותה באוויר, גם ביד אחת

לרתק אישה בלי מאמץ עם יד אחת

ולנצל באמת את מה שאני מקבל מכל האימונים האלו

בחיבור המהדהד שמגיע בין היד השניה שלי

לתחת שלה