בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

לא סתם

מקום לפרוק בו את כל מה שמסתובב לי בראש
לפני 5 חודשים. 18 ביוני 2024 בשעה 10:36

מסובך להכיר כאן

ולא כי אין את מי, להפך, לאורך השנים הכרתי כאן לא מעט. 

האתר מלא אנשים מעניינים...

 

אבל,

היכרות שמתחילה אנונימית, כתובה, היא היכרות קשה יותר, מסובכת יותר.

יש איכות שקיימת בשיחה, פנים אל פנים. 

איכות שאי אפשר לחקות, שאי אפשר למחזר.

אלפי אותות שנשלחים הלוך וחזור, צלילים, אינטונציות, תנוחות של הגוף.

ריח...

איכויות שמאפשרות לנו להבין מול מי אנחנו נמצאים ובמהירות.

להבין אם יש עניין משותף.

אם יש משיכה...

מסקנות שמתקבלות אחרי שעה של שיחה על כוס קפה קשה להשיג גם בשבועות של התכתבות.

 

ומצד שני,

בגלל הרצון של חלקנו באנונימיות, בדיסקרטיות. בטח בשלבים הראשוניים של ההיכרות.

בגלל תחושת הביטחון, או חוסר הביטחון שנובעת מהם.

אנחנו נמשיך להתחיל היכרות בהודעות, בהתכתבויות.

 

אנחנו מנסים לסנן פרטנרים פוטנציאלים על סמך יכולות כתיבה.

על סמך תמונה שלך תדע עד כמה היא משקפת את המציאות.

לא יודע עד כמה כל אלה באמת משקפים את מה שאנחנו מחפשים.

יכול להיות שזה גורם לנו לפספס אנשים מדהימים.

יכול להיות שזה הכרחי.

 

לפחות עד שנאזור אומץ להיפגש, נעבור את השלב של ההתרגשות, של הפרפרים בבטן...

כדי להזכר, שוב, כמה יותר יש בשיחה

כדי להנות מההיכרות עצמה

כדי לצחוק יחד

ולהבין שדווקא משם היכרות צריכה להתחיל

לפני 5 חודשים. 17 ביוני 2024 בשעה 7:08

כל שנה הן באות, לפעמים מוקדם, השנה דווקא באיחור

כובשות את הים

נמצאות שם בין הגלים

מגעילות

צורבות

לוקחות את הים בדיוק כשהוא הכי טוב שיש

בדיוק כשהוא מושלם

כשהמים לא קרים מדי, לא חמים מדי

כשבחוץ חום אימים

ואז הן שם

מרחפות במים, מאיימות

גורמות לצריבה גם כשהן רחוקות מהחוף

מחזירות לנו אותו רק כשהקיץ נגמר

כשהים חם

ובינתיים

אנחנו צריכים להיות יצירתיים

ללמוד לשחק גם בחול

 

לפני 5 חודשים. 16 ביוני 2024 בשעה 12:57

על מה אתה מסתכל, הן שואלות אותי לא מעט

על איך שאני נראית?

על הגיל?

על צורת הגוף?

 

אני מחייך בחזרה

הן לא מבינות

מחפיצות את עצמן, מרצונן

בטוחות שאם הן לא נראות כמו שחלמו תמיד אז העולם יזלזל בהן חזרה

אם הן לא נכנסות לשטנץ שהחברה רואה כ"נכון" אז הן צריכות להשתנות

 

לא מבינות שאני מסתכל על דברים אחרים

על ההנאה שלי משיחה שנונה

על הידיעה שיש מולי מישהי שמשקיעה באמת

על הדרך שבה הגוף שלה מגיב לשלי כשאנחנו קרובים

על השינוי הזה שנוצר כשכאב עובר מצד לצד, על המבט בעיניים

על הנשימה שמשתנה

על הידיעה המדהימה שמישהי בוחרת לשים את גופה בידי

 

כי בינינו, נכון, הגוף ה"מושלם" יפה מבחוץ, מושך

אבל הוא לא חזות הכל

רק תוספת נחמדה למה שחשוב באמת

לפני 5 חודשים. 13 ביוני 2024 בשעה 13:12

ציירי לעצמך קו בלתי נראה על מפתן הדלת

פשוט דעי שהוא שם

כשתעברי אותו, תשאירי את עצמך מאחור

את הישות הנפרדת, העצמאית, השולטת

בלי לחשוב, בלי להגיד "אני"

תיכנסי כשאת יודעת שאת שייכת, כשאת יודעת להגיד "שלך"

ותני, בחיוך, את היקר לך מכל

אותך

לפני 5 חודשים. 10 ביוני 2024 בשעה 7:12

אומרים שאנחנו חיים בגרסת הדמו למציאות

בזמן שהאמריקאים חיים בגרסת הפרו

והנה, ממש עוד רגע מגיע היום הזה ומוכיח כמה זה נכון. אצלהם חוגגים היום את "יום האב"

והוא פותח פתח לכל כך הרבה אפשרויות שפשוט חסרות בשיח היומיומי שלנו

כי הם פשוט חשבו על הכל, לפנינו

 

יום כזה שמזמין כל כך, לשבת, להתרווח לאחור ולתת לילדונת מיוחדת לצאת מגדרה

להשקיע, להוסיף, להראות מה היא באמת שווה

להביא את עצמה אליך עטופה כמו אריזת מתנה שרק נועדה להיפתח

ולומר את אותן מילים שהיא לא מסוגלת להגיד בלי שימרח לה חיוך ענק על הפנים

 

Yes Daddy

 

 

אולי רק היו צריכים לחשוב יותר נכון על ההגדרה של התאריך

יום ראשון השלישי בחודש יוני זה משהו שפחות פשוט לעקוב אחריו

לפני 5 חודשים. 5 ביוני 2024 בשעה 13:40

לוח מלכות בעבדים הוא נקודת רוגע שלי מזמן מזמן

כשיש לי רגע קשה ביום ואני רוצה לצחוק אני פותח אותו, רואה את כמות המודעות שמחפשות נהגים ועבדי נקיון, צוחק בקול רם (בעיקר כי אני יודע מה היה קורה אם הייתי מפרסם את אותו טקסט בעצמי עבור נשים) וחוזר ליום שלי

היה לי רגע דומה עכשיו, באמצע ההמולה בעבודה, אחרי תקופה ארוכה שבה לא ביקרתי את הלוח ופייר הופתעתי. כן יש מודעה אחת שמחפשת בעל מקצוע, אבל לא נהג או מנקה ואחריה מספר מכובד של מודעות שמחפשות קשר אמיתי (גם אם מוחפץ מאוד) לפני שמגיעים למנקים והנהגים. וזה לא מובן מאליו.

אז צחקתי פחות, אבל עלה לי חיוך מצד שני על השיפור באיכות הלוח (נקודת בונוס על חיפוש הג'ינג'י הגבוה).

וזה ללא ספק מצדיק מילה טובה למפרסמות

לפני 5 חודשים. 4 ביוני 2024 בשעה 11:23

זה קל כל כך לתת הוראה, מופרכת ככל שתהיה, ולדעת שתהיה מי שתרצה באמת להפוך אותה למציאות במסגרת של סשן

לשלוח אותה לקצוות של כאב, השפלה, קיום

להוריד אותה לדרגה של קישוט בחדר, לזמן בלתי מוגבל

 

זה הרבה יותר מסובך, מורכב להשתמש בסיטואציה הזו כדי להוביל אותה למקום אליו אני רוצה שתגיע

להשתמש בתפאורה של הסשן, בתחושות, בהוויה כדי להצליח לגעת לה בנפש

להרעיד לה את הלב

לצרוב תמונה לתוך המוח שלה, כזו שבאמת תעשה שינוי

 

לא רק לגרום לשלולית להצטבר בין רגליה

אלא באמת להצליח להגיע מעבר לפיזי, להתמודד עם המוח שלה ולדעת שהמשמעות של האקט עולה בהרבה על הנראות שלו

 

לדעת להתאים כל תנועה, כל מחווה, כל דרישה לאלו שיגעו דווקא בה

שיגרמו ספציפית לה להיות בדיוק במקום אליו אנחנו מכוונים

 

להגיע לסשן לא מתוך אלתור, אלא אחרי היכרות, מחשבה ומעל הכל תכנון

כזה שתפור לפי מידותיה לא פחות מלפי מידותי

לפני 5 חודשים. 31 במאי 2024 בשעה 11:09

איכשהו בזמן האחרון קופץ לי הרבה יותר לעיניים העניין של הלינק בין שיער גוף ומעמד בבדסם

הקישור החד כל כך בין ההפשטה משיער הגוף ובין הסימון של נשלט (מהגבות למטה כמו שחלק מהשולטות כאן אוהבות לכתוב)

זה מעניין כי לי זה לא באמת שינה אף פעם, כלומר כן, ברור שזה נחמד ומעניין לראות מישהי חלקה מולי, ובטח שמרים לדעת שהכינה את עצמה עבורי

אבל אף פעם לא עשיתי עבור עצמי את הקישור הזה בקשרי השליטה שליף זה לא היה פרמטר מעולם גם כשהלכתי לקיצון

 

אני מצד שני מעולם לא חשבתי אפילו ללכת בכיוון של הורדת שיער, עבור אף אחת. ולו רק בגלל שיש כל כך הרבה ממנו ורמות המזוכיזם שדורש הטיפול בו בטח אם היה קבוע רחוקות ממני מאוד

ולכן הייתי מופתע לפני כמה שנים כשגיליתי עיגולים חלקים, חסרי שיער על השוקיים שלי, בערך בגודל של אגרוף. איפה שרק כמה שעות או כמה ימים קודם לכן היו שיערות נחמדות ורכות שכיסו אותם. לא הבנתי איך, לא הבנתי למה.

אולי באמת התעלול גילחו אותי בלילה? אבל אין סיכוי, הרי היא לא תסתכן בשאריות שיער במיטה והילדים עדיין לא בגיל לתעלולים כאלה.

ואז הבנתי את מקור האשמה. מסתבר שאם אתה מתגלש אין סוף פעמים במגלשת מים, עם ילדים על הרגליים, הם מצמידים את השוקיים למגלשה והחיכוך עם הפיברגלס עושה את העבודה. וזה ללא ספק מקבע בצורה מאוד מוחשית את פערי המעמדות הקיימים במילא בינינו ומצרף לרשימה הארוכה של תפקידים כמו נהג, טבח, גם את ההגדרה הרחבה יותר של עבד. אחרי הכל, אם לא בשבילהם אז בשביל מי

ועכשיו, אחרי שבוע שלם שבו התגלשתי שוב באותה מגלשת מים שוב ושוב ושוב. השוקיים שלי שוב מסומנים, עם אותם עיגולים חלקים

לפני 6 חודשים. 20 במאי 2024 בשעה 8:31

סשן מכל סוג יכול לרוץ, להתפתח בדרכים לא צפויות

בתוכו, אנחנו הכי מתרגשים שאפשר, הלב על 200 והמוח, לא תמיד זה שמוביל

אנחנו לא תמיד יודעים איפה עוברים הקווים האדומים של הפרטנר שלנו, משהו שיכול להראות לנו מובן מאליו, פשוט וטריוויאלי יהיה בעיני הפרטנר בעייתי או אסור

ובטח בתוך סיטואציה שבה הסשן כבר בשלב מתקדם, כשהרצון לרצות אצל הנשלט אדיר וכשהשולט מזמן בספייס שלו, עצירה בגלל חוסר תיאום תהיה הכי דומה לפיצוץ של בלון

היא תוציא את כל הכיף מהסיטואציה, את ההיי של שני הצדדים. ותרסק לפחות אחד מהם למטה, מאכזבה, מבושה, מתחושה של ציפיה מפוספסת

 

זה גם יכול להיות היתרון הכי גדול שיש לקשר בדסמי על קשר ונילי, תיאום ציפיות מוקדם, הצבה של גבולות קשיחים ורכים זה פורפליי בפני עצמו

זה תורם להיכרות, עוזר לשחרר לחצים ולשים את שני הצדדים במקום הכי נכון, בלי שאחד יעשה טעות שתעלה לכולם ביוקר

וכשהדלת נסגרת, והיי פרוטוקול כבר בתוקף, סטיה מתיאום מוקדם תיצור נזקים תמיד. זה לא הזמן לדבר, לרדת ולחזור כי הסיטואציה כולה תהרס, כי הכוח של השולט באותו רגע, והרצון של הנשלט להתמסר אף פעם לא ישתלבו עם הרציונאל שאיתו היו מחוץ לדלת.

קשר תמיד יכול להתפתח, להשתנות. וגבולות אפשר להסיר, לא לשבור.

כשהמוח של שני הצדדים הוא זה שמוביל את ההחלטה, לא איברים אחרים. 

לפני 6 חודשים. 19 במאי 2024 בשעה 6:59

פותח את השבוע, יום ראשון בבוקר

מנסה להתניע עם כוס קפה, נותן מבט בערימת ההפתעות שיש לי על השולחן

חלק מערימות הנייר מחכות עוד מהשבוע שעבר, חלק צמחו במפתיע בזמן שעבר מחמישי בערב, באופן בלתי מוסבר

מזכירות לי בעיקר את הזמן שעבר מאז הפעם האחרונה שבה פיניתי את השולחן לטובת אישה יפה שתשכב לרוחבו

אחת מערימות הנייר תופסת לי את העין

ערימה מכובדת, עבה במיוחד, מהסוג שגורם התקפי לב לאיטיים בקריאה

אין מהדק שיעבור דרכה, היא עבה מדי, כבדה מדי

אבל מי ששלח לי אותה רצה לוודא שבכל זאת תגיע כמקשה אחת, מסודרת ויפה

הדרך להצליח במשימה הלא פשוטה בכלל הזו, תפסה לי את העין ויצרה צעצוע חדש לאוסף שלי

ובינתיים, אחרי שהות קצרה על האצבע שלי למטרת בדיקה השוואתית, נראה לי שהוא הולך לצד המפחיד במיוחד בשקית ההפתעות שלי

לי לפחות זה גרם לפתוח את הבוקר בחיוך

ראשון שמח לכולם