מין אנאלי הפתיע אותי, מהיום הראשון שבו ניסיתי.
הפתיעה אותי עוצמת הרגש לה הוא גורם, עוצמת ההשפעה שיש לחדירה כזו, ולא רק פיזית אלא נפשית.
איך שדווקא משם, כשדברים נעשים נכון וברגש נדמה שהחודר אוחז ממש בנפש של הנחדר, מרים לגבהים.
איך שבצורה הזו, הפער בין כאב ובין עונג מצטמצם ובו זמנית מתרחב לאין שיעור.
והסקרנות תמיד הייתה בי, קיננה בי.
הרי לא יכול להיות שאני גורם לתחושות כאלה לאחרים ובו זמנית לא מבין אותן בעצמי, על עצמי.
אבל איך אנסה, הרי מכל עבר המסר הוא אחד - גברים נחדרים אינם שולטים, הם חלשים, מוחלשים.
אבל אין ולא היה שקר גדול מזה או נזק גדול מזה שגרמה תרבות הפורנו.
בסופו של דבר, בערך לפני שנה מצאתי את האומץ שלי ובשילוב של הפרטנרית הנכונה גם את הדרך להתנסות.
ונדהמתי, הבנתי מה פספסתי ועד כמה.
נדהמתי לגלות הנאה שעליה לא חלמתי, עוצמות רגש שלא חוויתי.
ומאז רק רציתי עוד.
ועדיין, תמיד יש את ההפתעה כשאני משתף, מספר לפרטנרית חדשה.
את תחושת הבלבול כשאני מסביר שאני גבר, שולט, דומיננטי, שאוהב גם לחדור וגם להחדר.
ומהצד השני אני מופתע לגלות את הטאבו שיש בעניין. איך הרבה נשלטות לא רוצות, לא מעיזות, לחדור חזרה, גם כשברור כמה עונג יגרמו כתוצאה.
ולי דווקא כיף הרבה יותר, למצוא מדי פעם פרטנרית מיוחדת שנהנית גם לתת וגם לקבל.
להתמקד בעונג הדדי, בנשימות...
ואם לכם יש תחושות, מחשבות, תגיבו כאן או בפרטי
איכשהו דיון דווקא מהכיוון הזה לא ראיתי...
