לפני 3 שנים. 13 באוקטובר 2020 בשעה 9:06
עובר זמן לא פשוט
עומס פסיכי בעבודה למרות הסגר
התלבטויות נצחיות בשאלות של נכון ולא נכון
צריך שקט
מסביבי לפחות
שקט שיבליט את הנוכחות שמתפתלת אצלי על הברכיים
את האנחות שלה, את הצעקות שלה
את הישבן שלה שהולך ומאדים תחת ידי, מקבל צבע וצורה
מדיטציה כזו, ארוכה
ספנק, גניחה וספנק נוסף
גיוון בין יד וחגורה
להרגיש אותה משתוללת בהתחלה, כואבת, סופגת
ולאט לאט מתמסרת לקצב, מקבלת, נכנעת
שוקעת למקום שלה
עד שהשקט מסביב יכנס גם לראש
שלי, שלה
ובסוף, כשאשחרר אותה
היא תקרוס על ברכיה מולי
תאסוף את עצמה
וכשתרים את ראשה אלי, מחייכת
תגלה מולה את החיוך שלי