יום שלישי הוא היום הקבוע שלנו, בו אנחנו נפגשים, מוציאים את היצרים שהצטברו אצלנו במהלך השבוע
והפעם יש לנו יום מיוחד, הבית של ג' פנוי עבורנו מאפשר משחק ארוך לתוך הלילה.
היא מתרגשת, חוששת, אף פעם לא הזמינה אותי לביתה.
ג' היא בשלנית נהדרת, אישה יפה ורומנטית. עמלה, טרחה והכינה את עצמה ואת ביתה לערב המיוחד שלנו.
ריחות בישול גלשו מחלון המטבח שלה והציפו את השכונה מהבוקר.
ריחות עשירים, מלאים בתבלינים, ניחוחות בשר נצלה ותבשילים המתבשלים לאיטם.
העוברים והשבים ברחוב יכולים לעצום את עיניהם, לטעום את הריחות ולהרגיש את הריר המצטבר בפה בזמן ההליכה באזור ביתה.
הריחות והטעמים הנלווים להם מסחררים את ג' שנצטוותה לא להכניס דבר לפיה, חוץ ממים, מאז שהלכה לישון בערב הקודם.
בזמן שהסירים והתנור העמוס מציפים את הרחוב בריח, ג' מסדרת, מנקה, מבריקה את ביתה, דואגת לכל פרט קטן.
כשהערב מגיע הבית מואר בתאורה רומנטית, האור מעומעם, הנרות דולקים ברחבי הבית ובפמוטים הגבוהים שעל השולחן.
השולחן מסודר בסט יפה של כלים, מוכן ומזמין לשני סועדים.
וממנו בשרשרת מוארת של נרות מובילה הדרך לחדר השינה ולקינוח המצפה בו.
הרקע הביתי החמים והרומנטי מעצים את דמותה העטויה בשמלה עמוקת מחשוף של אישה יפיפיה אשר הכינה את עצמה בהקפדה רבה אף יותר מזו שבה הכינה את ביתה ואת הארוחה העומדת להיות מוגשת לשולחן. קולר העור השחור הרחב לצווארה מדגיש את יופיה ועומד בניגוד מסחרר לשמלה הבהירה שלבשה.
בשעה 20:00 בדיוק נשמעת דפיקה בדלת וג' צונחת על ברכיה, פותחת את דלת ביתה לרווחה.
אני נכנס, מנשק אותה לשלום ומותיר אותה שם, על ברכיה כשפניה לדלת, בזמן שאני בוחן את ביתה.
עובר לאט בין החדרים, מרים את מכסי הסירים ומרחרח את הריח הנהדר המהביל מהם.
ג' הרגילה לארח, לקבל, לכבד את אורחיה נבוכה מההמתנה הכפויה בזמן שאדונה עושה בביתה כשלו.
היא מתפתה לסובב את ראשה, לעקוב אחרי צעדי עם עיניה, אבל מקומה ברור ואיתו גם כיוון מבטה. הלחלוחית הבוגדנית בין רגליה מבהירה לה, ללא מילים, כמה נכון מצב זה עבורה.
אני נעמד מאחוריה, מתפעל מהאישה היפיפיה הממתינה לי.
מקים אותה על רגליה ומחבק אותה מאחור, ידי עוברות על גופה לאט, אוחזות בשדיה הרכים גולשות על שמלתה ומתחתיה.
ג' מתנשפת, מצמידה את גופה אלי, מנסה לשלוח את ידיה לאחור, אלי.
אני מוביל אותה אל השולחן, נוטל ממנה את תפקיד המארח ומושיב אותה בזהירות בכיסא, מקרב אותה אל השולחן.
זה הזמן לשלוף את ההפתעה הראשונה שלה לערב הזה - אני מחבר מוט לקולר העור של ג' ואת ידיה לרצועות העור שבשני קצותיו.
מנח ידיה מאפשר לה שימוש מוגבל בידיה, אם בכלל.
היא יושבת במקומה, מחכה, לא יודעת מה לעשות, כיצד לפעול כשידיה קשורות לצווארה.
את הצלחות אני ממלא בכל טוב מהסירים והתנור, מערבולת של ריחות, טעמים, רטבים בשלל צבעים.
צלחת אחת אני מניח לפני הכיסא שלי, מתיישב ומניח ואת השניה, בחיוך, על הרצפה לרגלי.
ג' לוקחת נשימה עמוקה, מאדימה כולה.
היא מנסה להתרומם מהכיסא, פעולה שהפכה להיות מסובכת עם ידיה הקשורות, מתפתלת לעמידה.
אני שולח מזלג אל הצלחת שלי נוטל מעט מכל צבע שנמצא מולי ומאפשר לטעמים להשתחרר בתוך פי.
ג' מחייכת בסיפוק למראה ההנאה שלי ממעשה ידיה כורעת בחינניות על ברכיה וטומנת את ראשה בצלחת שלרגלי, מנסה להשביע את רעבונה המתמשך מאז יום אתמול.
השיער המפוזר, המוקפד, טובל ברוטב וכשהיא מתרוממת חזרה על ברכיה כדי ללעוס, שובלי רטבים, אדומים וצהובים נוזלים מפיה, מכתימים את שמלתה הבהירה.
אני לא יודע אם לאכול, או להסתכל במחזה שלרגלי, מביט בה מרותק.
היא מתרוממת שוב על ברכיה, מישירה אלי מבט ומלקקת את שפתיה, לאט, בהדגשה.
ואני, בלי לחשוב, אוחז בשמלתה המוכתמת, קורע אותה מגופה ונושא אותה חשופה על ידי לאור הנרות לחדר השינה.
הלילה שלנו רק מתחיל.
