עבר זמן מאז הפעם האחרונה שבה נפגשנו
מאז הפעם האחרונה שבה החזקתי אותה קרוב אלי
גם אם רק לקצת, עם הבטחה לעוד
החיים באו בדרך, עבודה, משפחה, מלחמה
בין אותו ערב משותף, בין הרצון שלה בכוח, בפראות
בשאלה שלה - מה תעשה אם אני אתנגד?
ובחיוך שלה כשאמרתי חזרה - את יכולה לנסות...
ופתאום היא שוב לידי, קרובה, מפתה
ופתאום כשהדלת סגורה מאחורינו היא עוצרת
לא רוצה, היא אומרת, דוחפת אותי ממנה
מסרבת
מתפתלת מולי, גם כשאני מחזיק אותה חזק
קורע ממנה את החולצה היפה שלה
חושף אותה אלי
היא מתנגדת, כשברור לה שאין לה סיכוי
כשברור לה שההתנגדות שלה רק גורמת לי לקחת יותר
כשברור לה שאני אעשה לה, בה, מה שאני רוצה
איך שאני רוצה
שאני אקח
כשהגוף הקטן שלה נכנע מולי
כשאני לוקח אותה בכוח והגניחות שלה ממלאות את חלל האוויר
מבהיר לה שהיא שלי, ושהערב היא כאן בשבילי
בכל דרך שאבחר
ובסוף הערב
כשהיא מכונסת בעצמה, בתוך החיבוק שלי, נעלמת לתוכי
כשהנשימות שלה נרגעות והיא מנסה לעכל את מה שעברה
היא אומרת רק משפט אחד, שנשאר
אני רוצה שוב
בבקשה
