לא סתם

אני אדם של טקסים, של שגרה

ביחסי השליטה שלי יש לי תבנית שאני אוהב להתאים אליה את הנשלטות שלי, לעצב אותן כרצוני

הנשלטות של יודעות איך אני רוצה שיתנהגו, מה לעשות ומתי, איך "נכון" להן להתנהג איתי

ובחיי היום יום שלי יש לי את הטקסים שלי, את השגרה שלי

אני מגיע לבאר שבע אחת לכמה שבועות לאזור קריית הממשלה

החניה שם מתסכלת

ובאחד הסיבובים שלי לחיפוש חניה לפני כמה שנים גיליתי שלט שתפס לי את העין "חומוס סעיד ממרתפי עכו העתיקה" בבניין מתפרק מתחת ללשכה הפרלמטארית של אחד הח"כים הערבים

לא יודע מה ראיתי קודם, את הלשכה, את החומוס, שניהם סקרנו.

החומוס הרבה יותר

אני חובב חומוסיות, בעיקר קטנות ומיוחדות, לרוב יכול להצביע על הכיוון הנכון לחומוסיה טובה בכל אזור בארץ

ואת זו לא הכרתי

בטח כשזו חומוסיה עם תחושה של הים של עכו במדבר של באר שבע

אז מצאתי (במזל אדיר) חניה ליד ונכנסתי לבדוק, הדיון יחכה

גיליתי חור בקיר, עם כמה שולחנות שמגיש חומוס מעולה במחיר של 10 שקלים למנה ו-5 שקלים לפחית שתיה.

היה ברור לי שחזרתי 20 שנה אחורה בזמן מבחינת המחיר ושאלא אם מדובר בפרונט של הלבנת כספים אין סיכוי שהם רווחיים

אבל התור בכניסה סיפר משהו אחר, המקום מלא, תמיד וזה רק מלמד על האיכות (טוב נו, אולי גם על המחיר)

ובאמת טעים שם

אז זו הפכה להיות עצירה קבועה, לפני דיון, אחרי דיון, בהפסקות ביניהם. לבד, עם העובדים שלי, עם הלקוחות.

בקורונה המשכתי לדגום אותם, גם כשהמצב דחק אותם לטייק אווי בלבד הם המשיכו לעבוד והתור בחוץ לא השתנה הרבה

הייתי שם שוב אתמול והפעם, להפתעתי, קיבלתי עט שאולי אומר הכל על הדרך שבה המדינה הזו נראית

אולי על הדרך שהיא צריכה להראות

בטח מחומוס ערבי, עכואי, במרכז באר שבע

ועם התחושה הזו, כנראה שאחזור אליהם עוד הרבה

אולי אקבע שם את המאנץ הספונטאני הבא בפעם הבאה שאגיע לעיר