לא סתם

מכירות את התחושה הזו?

כשמישהו מחליט לזיין לכן את הגרון

לא ההתחלה שבה אתן אומרות לעצמכן נזרום

גם לא הרגע שבו כל הגוף שלכן משתולל

כשהדמעות שזורמות מתערבבות ברוק הסמיך כל כך שיוצא רק בזמן הזה

דווקא הרגע שבו הוא יוצא לכן לרגע מהגרון נותן לכן שניה לסדר נשימה, להתאפס

להבין איפה אתן למרות השלולית שכבר זולגת על גופכן

אותו רגע שבו למרות כל זה, מבחירה, אתן מרפות, פותחות פה גדול וצוללות עליו חזרה

זה הרגע שבו אני מתחיל להנות באמת

כי אז אני יודע שהיא באמת שלי