זה הזמן שלה
הרגע הזה, בו הסשן נגמר
בו היא מניחה ראש מתכרבלת
מניחה לאינטימיות לכסות על שעברה
לעטוף אותה, לבנות אותה מחדש
שעתיים עברו מאז נשכבה על המיטה
שעתיים בהן היא הייתה קשורה, מכוסת עיניים, עם אוזניות המשמיעות מוזיקה מונוטונית
שעתיים של חסך חושי מוחלט
שעתיים בהן חוותה כאב, הצלפות, חדירה לכל חור אפשרי בגופה
וגם רצף של אורגזמות, מטלטלות
שעתיים בהן התפרקה, הגיעה הכי גבוה והכי נמוך
שעתיים בהן הייתה בטוחה שרק אנחנו שנינו בחדר
כשהאוזניות מוסרות וחושיה חוזרים היא נדרכת לשמע הצלילים הממלאים את החדר
צלילים שלא אמורים להיות שם
תודה רבה, היה מדהים לראות!
אומר קול נשי זר לפתע, חודר את הדממה
ברקע צלילים של אנשים קמים, מתמתחים
ואז, ניגשים בזה אחר זה אל המיטה
אומרים תודה ועוזבים
החדר היה ריק כשנכנסה
וכעת הוא ריק שוב
והיא, שעד עכשיו למרות שגנחה, צרחה ובכתה, הייתה רגועה
פתאום היא אדומה לחלוטין, בוכה מהשפלה, רועדת
לא יודעת אם להתחפר לתוך החיבוק או לברוח ממנו
לא מסוגלת לדמיין את הסרת כיסוי העיניים
היא לא דמיינה את רצף הזרים הלא ידועים שנכנסו בשקט
זו אחר זה
נשענו לקיר
ישבו על הרצפה
צפו בה, ברגעיה האינטימיים ביותר
מפוסקת, כואבת, נבעלת, גומרת
כאילו הייתה אובייקט המוצג לראווה
החוויות שעברה בשעתיים האחרונות קיבלו מימד חדש
היא בוכה את התדהמה והבושה שלה, רוטטת
וכשהבכי נרגע
כשהיא נושמת שוב
אני מחבק אותה קרוב יותר אלי
מסיר את כיסוי העיניים
מביט בעיניה ושואל לאט, בשקט
נזמין אותם לחזור?
