לפני שנה. 8 בדצמבר 2022 בשעה 10:57
היא צועקת, כואב לה
עיניה מכוסות
ידיה קשורות
היא לא יודעת מאיפה תבוא המכה הבאה
היא לא יודעת מה יכה בה
כל הצלפה מגיעה מזווית שונה, מפתיעה
והיא צועקת
בוכה
מתפרקת בתוך הכאב שלה
ואז, מגיע אותו רגע
זה שבו היא שוקעת לתוך עצמה
סופגת
וכבר לא צועקת
למרות שדמעותיה ממשיכות להרטיב את לחייה
הרגע הזה שבו היא מרגישה את עצמה
את היכולת שלה
את הכאב שלה, את הצורך שלה בו
ואיתו גם את העונג שלה
ובשקט, מבקשת, שוב ושוב
תמשיך
בבקשה
חזק
אז השקט ממלא את החדר
עד הצליל של הפגישה הבאה של עור בעור
והיא
היא מחייכת