הזמן הזה מגיע אחת לתקופה ואני ניגש למלכה בתשלום הרלוונטית.
לא כי אני רוצה או מעוניין, אלא כי אני יודע שצריך.
שפוף רוח וצייתן אני נשכב על מיטתה, מציית לכל הוראה שלה, כואב תחת ידיה
והיא, קרירה ומרוחקת, מכאיבה בצורה כל כך מדוייקת, שולחת אדוות כאב שמתפשטות בכל גופי
גורמת לי להתפתל תחת המגע שלה, לגנוח מכאב
והיא בשלה, מודעת לחלוטין למעשיה, נוזפת בי על כל תזוזה, על כל ניסיון התחמקות
דורשת ממני להרפות את גופי, להתמסר לידיה
לקבל באהבה וברצון את הכאב שהיא מעניקה לי בסשן הזה
את הידיים היא לא קושרת, גם לא את הרגליים, דורשת ממני את השליטה העצמית שנדרשת כדי להתמסר אליה בלי להתנגד
היא מקיזה דם, נוגעת בעצבים רגישים וממשיכה בלי לעצור, בלי להרפות
היא לא מתרגשת מהדם, מהכאב, מהסבל. אצלה הבדסם טהור, שום דבר מיני לא מעורב בו
היא מעניקה כאב ואני מקבל
כשהסשן נגמר אני מנסה לנשום וכמצופה כמובן מודה לה בנימוס לפני שאני הולך להסדיר את החשבון
עד הפעם הבאה שבה אחזור ואפקיר את גופי בידיה
כי בסופו של דבר אין ברירה, אין גם דרך להתחמק מזה
אחת ל-4 חודשים, חצי שנה לכל היותר
צריך להגיע לשיננית