עוצם עיניים ונזכר, אחרי הכל עברה כמעט שנה
ישבתי במשרד לפגישה שנמשכת לתוך הלילה, יודע שזה יהיה ארוך, חופר ומתיש
במשרד יש חושך, שקט, רק החדר שלי מואר יחד עם הלקוחות
בהברקה של רגע אומר לה לבוא, יודע שהיא רוצה לא פחות ממני, ושתגיע מהר
היא לא יודעת למה היא מגיעה בדיוק, לא הייתה אצלי במשרד מעולם
ברור לה שיש פה אנשים, ברור לה גם שהיא מגיעה לסשן, כזה שהיא חלמה עליו הרבה זמן
כשהיא מצלצלת בדלת אני מבקש סליחה לרגע ויוצא מהפגישה, מספר להם שאחת המזכירות הגיעה לבצע עבודת הקלדה וצריכה לקבל הוראות
היא מחבקת אותי ולשנינו יש את אותו אור של התרגשות בעיניים, מזל שהדלת של החדר שלי נותרה סגורה...
את החדר ליד הכנתי במיוחד עבורה - פרסתי שטיח על הרצפה ומולו מראה גדולה
בלי לדבר הבגדים שלה נפלו ממנה בזריזות ומצאו את עצמם מקופלים על הכיסא
והיא, על השטיח על 6 עם הפנים למראה
ההסבר היה פשוט, בשקט לתוך האוזן שלה, בזמן שהאצבעות שלי מטיילות ברטיבות שבין רגליה
זה המקום שלה, בלי לזוז, בלי להתיק עיניים מהמראה, עד שאסיים בחדר הסמוך
אם זה יקח 10 דקות או שעתיים
היא תשמע את הקולות, את השיחה, עד כמה שהבידוד בין הקירות ירשה
ותחכה לי, נוטפת ומצפה, עד שאבוא אליה
הפגישה נמשכה עוד יותר משעה כשאחת לזמן ביקשתי סליחה, ויצאתי "לתת הוראות למזכירה"
סגרתי דלת אחת, פתחתי את השניה
ושם היא הייתה כל הזמן באותו תנוחה, נרגשת מביטה בהשתקפות שלה במראה
זה היה הזמן שלי לחבק, לתת נשיקה של הערכה ולשלוח שוב את היד, רק כדי לגלות שהרטיבות הקודמת הייתה רק הקדמה
הסשן הגיע אחרי שהלקוחות עזבו
אחרי שהציפיה שלי ושלה נבנתה בצורה כזו משך זמן
היה מדהים בפני עצמו והוכיח כמה איכותי הבידוד לקול אצלי במשרד...
אבל דווקא ההקדמה, הייתה משמעותית הרבה יותר, לשנינו
אני שיודע שהיא שם, מצפה, וסומך עליה כל כך מול זרים גמורים, לקוחות שלא מדמיינים לרגע מה קורה בחדר הסמוך
והיא, שמגיעה מתוך אמון מוחלט למקום שהיא לא מכירה, ונותנת את עצמה בלי מעצורים
קשר שמגיע למקום כזה מתחיל לחשוף לא רק אמון אלא גם עומק
ואז דברים הופכים להיות מעניינים הרבה יותר...
היה לנו לא מעט לפני וגם אחרי. והדרך שלנו נפרדה
לי נשאר לעצום עיניים ולדמיין
להתגעגע
ולרצות שיקרה שוב