לא סתם

יש כמה דברים ששומרים עלי שפוי בתוך החיים העמוסים שלי.

אחד מהם הוא העולם הזה, על שפע האפשרויות והעומק שלו.

אחד אחר הוא אימונים. לקחתי אותם ברצינות יותר ויותר, אין סיכוי בעולם שאוותר על 3 בשבוע, גם אם אין לי זמן לנשום.

אחרי אימון, בטח מהסוג הכבד, המוח מצטלל. אני מרגיש דווקא אז, כשהגוף סחוט, שאני מלא באנרגיה, חד ונמרץ.

זה מירוץ אינסופי שבו אני לא בתחרות מול אף אחד, חוץ מעצמי. גאה בעצמי על כל הישג. 

ועכשיו המספר 200 קילו מתחיל לזהור מולי מרחוק. אני עוד לא שם, להרים מהרצפה משקל כזה זה חתיכת אתגר. אבל מה שפעם נראה בלתי אפשרי הופך לאט לאט ליעד לגיטימי.

וחוץ מזה, יש לכוח יתרונות אחרים...