לא סתם

קשה לה לשחרר, זה לא פשוט

האורגזמות שלה דורשות ממנה לשחרר, להתמסר.

היא יודעת שהיא רוצה, גם כשהיא חוששת שהיא לא יכולה

אבל לשחרר, זה קשה

ויותר מזה, כשהספקות אוכלות אותה תוך כדי

כי מה אם היא לא תצליח, ולמה היא לא מרגישה שזה קורה, ומעל כולם אותו פחד לאכזב

יש נשים שמצליחות לגמור בקלות. אבל אצלה נדרשת עבודה, השקעה. זה לא פשוט. אבל כל אורגזמה שלה אדירה ומשמעותית כי עבודה קשה משיגה תוצאות שוות

היא רוצה לתת, את כל כולה, רוצה להרגיש, רוצה לחוות. 

אבל המוח שלה עומד מול הגוף, חושש, עוצר

היא חושבת שאם תוותר על עצמה, אם תתיאש באמצע, או תנווט את הסיפוק אלי, אז הכל יסתדר

ואני מולה, נהנה לקחת ממנה, כמה שאני רק יכול

להביא אותה בדיוק לנקודה שקשה לה כל כך, זו שבה הספקות שלה מנצחים את הצורך שלה

אותו רגע שבו היא שמה אותי לפניה, חושבת שהגוף שלה בוגד בה ומבקשת שאעצור, שנעבור דווקא אלי

עבורי אין שום דבר מספר יותר באותו רגע, מלצחוק ולהמשיך בשלי, לגרום לה לשחרר דווקא כשקשה לה

לשים בצד את המחשבות, את הספקות, את תחושת הזמן שעובר

ולדעת שהלשון שלי שם, עקשנית וחרוצה, והיא לא תרפה לפניה

לפרק את התסכול שלה, לפרק את הצורך שלה בשליטה, את הנסיונות של הגוף שלה להתנגד ולברוח

להחזיק אותה בדיוק בנקודה שבה אני רוצה, בלי לתת לה סיכוי לברוח או לעצור

להרגיש את המתח המדהים שנבנה בה, עוד ועוד ועוד

את הגב שלה שמתקמר, את הידיים שלה שמתהדקות עלי

עד הרגע שבו היא קוברת את הפנים שלה בכרית, עם הפה שלה שנפתח בזעקה אילמת

הרגע שבו כל הגוף שלה משתולל בחוסר שליטה מוחלט כשהפורקן שלה מגיע, מטלטל את כולה

הסיפוק שלי מעצם הידיעה שהבאתי אותה לשם, לא משתווה כמעט לשום דבר בעולם

וזה בדיוק הרגע להוסיף עוד ליקוק אחרון, לפני שאני עולה אליה, לנשיקה עמוקה בזמן שאני צולל לתוכה

לקחת אותה בדיוק שם, כשהיא הכי רגישה שהיא יכולה להיות, בכל הכוח שיש לי, בלי הפסקה עוד ועוד

לשלוט בעצמי לא פחות מבה, לדעת להחזיק כדי שאוכל להמשיך ברצף ולאורך זמן

לפחות עד שארגיש שהנשימה שלה חוזרת, שהיא מתחברת חזרה לעצמה, כשאני עמוק עמוק בתוכה

ואז, דווקא אז, זה הזמן לחזור חזרה ולהוציא ממנה את האורגזמה הבאה

ואת זו שאחריה