הכתבה הזו קפצה לי מול העיניים -
קראתי אותה לאט, תוך כדי שאותם רגעים קסומים קפצו ועלו לי מול העיניים
ניסיתי לחשוב אחורה, להזכר במיוחדות באמת שפגשתי מכאן, אלו שהקשר איתן הגיע באופן טבעי ועמוק למילים הקסומות האלה
נזכרתי בקשר המדהים ביותר שיצא לי מכאן, כזה שגם במהלכו לא האמנתי שהוא אמיתי, ואיך בו שמעתי אותה לוחשת לי "אני אוהבת אותך"
כזה, עמוק מהלב. ואת התגובה שלי חזרה, שבאה ממקום עמוק לא פחות.
אותו קשר הסתיים בערך לפני שנה, והאיכות שלו אפשרה לנו להשאר חברים, גם אחר כך, גם מרחוק.
ניסיתי להבין אם זה נכון, אם אני התאהבתי ראשון, אם קודם זה בא מהצד השני
עד שהבנתי שבשלב ההוא זה לא שינה, זה לא נספר, זו מעולם לא הייתה התחרות או הבדיקה
אלא בעצם אותן שלוש מילים קסומות, שכשהן מגיעות מהנכונה, בתזמון הנכון, בעומק הנכון
אין דבר מדהים יותר מהן בעולם כולו
וכל היתר, פשוט מחוויר לעומתן