היא לא בטוחה בעצמה
במקום שלה
בכיוון שלה
ברצון שלה
היא לא יודעת לאן היא רוצה ללכת או באיזה קצב
התשובה הנכונה ניצבת מעליה, ברורה, מודגשת
אבל היא לא יודעת לנסח אותה במילים
לא מבינה שהיא קיימת
כשמכל זווית תוקפים אותה רעיונות, מחשבות שגורמים לה לפקפק בעצמה
בטוב הבסיסי שלה
כשהחשש מפגיעה רגשית, עמוקה, דוחף אותה לדרך הקלה, לדרך של ויתור מראש
לדרך של התחמקות
כי מה שנכון וטוב לה באמת מנוגד לחינוך שקיבלה כל חייה
מנוגד לדרך שבה החברה שהיא חיה בה חושבת
מנוגד למה ש"מטפלים" שלא מבינים את עולמה הפנימי מנסים להסביר לה
את התשובה הנכונה אי אפשר להסביר לה
אי אפשר ללמד אותה
היא צריכה להגיע אליה בעצמה, לבד
אחרת היא לא תדע לקבל אותה
היא לא תדע לצמוח בזכותה
ואולי
היא צריכה להפסיק לחשוב
לשכב על הברכיים שלי ולהרגיש את הידיים שלי על התחת הנהדר שלה
עד שכל המחשבות יתנקזו החוצה
עד שהבלבול יעלם
עד שהתשובה הנכונה פשוט תישאר שם מולה
צרובה באדום על העור הלבן שלה
צרובה לתוך הלב