לא סתם

פערי הכוחות ברורים תמיד, ניכרים

בגובה

במשקל

במסת השריר

בגודל כף היד

כשהעקבים יורדים הראש נמצא בדרך כלל באמצע החזה שלי, מול מפתח הלב

וגם אם לא תהי הכי קטנה, סביר שאוכל להרים אותך בשתי ידיים ולהחזיק, גם בלי להצמיד אותך לקיר

כף היד שלי תחפון את השד שלך במלואו ותכסה את רוב הישבן

כשאלו פערי הכוחות, להכאיב זו באמת לא חכמה

גם לא להכניע

זו לא שאלה של כמה כוח

אלא של הדרך, של הצורה

זו שתגרום לה להתפתל

להרגיש את התחושות בכל רחבי גופה

לשקוע אליהן, בתוכן

בלי להבין, בלי היכולת לצפות מה יקרה ברגע הבא

להגיש את עצמה מרצון, לא מתוך כפיה

והכי חשוב, גם כמה ימים אחר כך, להיזכר, בחיוך

ולרצות עוד