רגשות

בערב החג השני, כבר הרגשתי ממש את האחיזה. מצד אחד, היה בזה משהו מרגש, כיפי, של התקדמות. מצד שני, זה הפחיד אותי מאד, או יותר נכון הלחיץ אותי מאד. חוסר היכולת הזה לעשות הפרדה בין המקום הבטוח של הבית, לבין השליטה, לא קל לי בכלל. כמות הסמסים מצד הדומית שלי (ובחזרה אליה) והצורך לקבל ממנה אישור לכל פעולה, אמנם הבהירו לי את האחיזה שיש כבר יש לי עלי, אבל גם הלחיצו אותי מאד, פחות, אם להודות על האמת, בגלל חשש אמיתי משליטה מוחלטת בי, ויותר, בגלל החשש הקונקרטי שהחברה שלי תגלה עם מי אני מסתמס..

בסופו של דבר, הכל עבר בשלום :)