המסע של חתולה והייטק

חובות.
יש לי הרבה כאלה. להורים שלי אני חייב הרבה. לאשתי המדהימה, שאספה אותי לחיקה בגיל צעיר וטיפחה בי בטחון והוציאה ממני חלק מהגיקיות, לכל מיני חברים טובים שעשו בשבילי דברים לאורך החיים, לאנשים שפגשתי בדרך.
לבנק, אבל בקטנה. כבר אין לנו משכנתא, אבל גם דירה אין אז הטוטאל לא משהו.
ובטח יש עוד כל מיני.

ויש לי גם לכם. כמה חובות. חוב על אותו ערב מופלא, חוב על כמה רסיסי זכרון מענגים מהשבועות האחרונים שעברו.

אז נחזיר קצת חובות.

* * * * *

זה התחיל בסמס. הרבה פעמים זה מתחיל ככה. עם יד על הלב, כשהאזיק האלקטרוני שלכם מצפצף "הודעה חדשה 1" הלב מחסיר פעימה. אולי בשורה טובה, אולי מסר אישי ממישהו יקר, אולי ספאם מחברת הסלולר שלכם. אבל לפני שפתחתם, הלב דופק – יש איזו מיני-התרגשות.

הסמס המדובר היה מעט מוזר. אשתי מעבירה לי לעיתים הודעות שקיבלה מאחרים כך שלעיתים בשניה הראשונה אני מעט קלולס. בשניה השנייה הפסקתי לנשום. בסמס הייתה מעין הצעה ראשונית לסשן. סשן משותף עם מלכה אחרת ועבדה המסור.

חברים טובים, קשר שהתהדק מאוד שמאפשר הרבה גילוי לב וחופשיות. למרות ההצעה הקוסמת יש הרבה חשש, חשש מפגיעה בקשר החשוב. מאידך כל-כך הרבה נוחות ובטחון בחברתם שכמעט ואין סביבה יותר אידיאלית מזו.

החלטנו להתכונן. מלכתי שלחה אותי להכין את תיק הציוד ללילה. הרבה מחשבה בבחירה, רוצה שלא יחסר כלום ויתאפשר לה לשחק כאוות נפשה. היא בוחרת את הביגוד (המגפיים האדומות שיעלו בקרוב לפרופיל והמחוך מברלין... איזו התרגשות). שנינו נרגשים מהרעיון, ומחליטים להתאמץ לזרום.

הנסיעה נעימה, שעת צהריים מאוחרת. מגיעים למלון מאוחר מהצפוי, מתארגנים על חדרים. במקרה קיבלנו צמד חדרים פינתי, בעל מעין דלת חיצונית נוספת. הראש מתחיל מיד לחשב את הפוטנציאל של המיקום.

ארוחה משובחת במסעדה, מתחילה במצב רוב מנומנם ומסתיימת בבאז הלום יין. מתנחלים באחד החדרים ובוהים כמה דקות בטמבלויזיה תוך הכנת קפה, מחכים לסימן, תוהים אם יבוא. מלכתי נושמת עמוק ומוציאה את האסרטיביות החוצה. "בואו נעשה משהו מעניין". היא פונה לעבד ישירות "אתה רוצה לשחק?".
לסתו כמעט צונחת מהתרגשות. "בטח מה שתרצי".
"יש לך 30 שניות לבחור מילת בטחון" היא מציבה מולו עובדה ומשתפת אותו בכך שמלכתו היא יוזמת המאורע. התרגשותו רק גדלה עשרות מונים. הוא נשלח להתארגן ואני משוגר להביא את האביזרים ולהכינם לשימוש מלכתי.

הוא ערום לגמרי, עיניו מכוסות. די חלק הכלבלב (הלוואי עליי). החדר חשוך ונרות מאירים אותו ברכות.
"Love makes the wings of the butterfly…" כך ה-Mission הבוקעים מהרדיו. שתי המלכות מוכנות, שוטים בידיהן. אני עדיין לבוש לצד המיטה, מחליט להתפשט וכורע על ברכי, מציג על כפות ידי חלק מהציוד, ממתין להקרא לרגל.

מלכתי מתחילה לעבוד על העבד. על עבד אחר. אני רואה את עיניה בורקות, יודע כמה רצתה בכך. יעצתי לה שתתחיל לאט ותאתר את גבולותיו אבל הוא מעט מאובן בספייס משלו והיא נכנסת בו חזק. הצלפות קלות מדויקות, מושיבה אותו על הכיסא, סרגל המתכת מותיר פס אדום, האשכים נעים מבעיטות מגפה המרהיב. היא פה, לידי מקרבת את פניה המלאכיות אלי. "תודה" שפתיה נעות ללא קול, בהתרגשות עזה.
"תבחר לעצמך מילת בטחון" היא אומרת. למול מבטי המופתע פניה מתקשות. "30 שניות".
וכך, בפעם הראשונה, מזה 13-14 שנים של התנסויות בדס"מיות למיניהן, בחרתי מילת בטחון.

מהשעות הבאות יש לי בעיקר תמונות ורסיסים. השעות שעברו מעט מטושטשות.
שתי מלכות נהדרות, שני כלבים על ארבע, צליפות השוט, סמאק סרגל המתכת על העור המאדים,
גלגל הכאב הנע על הירך הפנימית, שני עבדים המבריקים את המגפים המלכותיים, רחש השעווה המטפטפת,
עשן הסיגריות, האוירה המחשמלת והריגוש העצום.
אני גאה לומר שהסשן היה ארוך ואינטנסיבי יותר מאלה שהייתי מורגל אליהם, אבל עמדתי בו בכבוד מבלי להשתמש במילת הבטחון, גאה במלכתי התמירה רוצה שתוכל להתגאות בי.

בסיום, אוירה של נינוחות. העבדים ערומים והמלכות לבושות (ברמה זו או אחרת). כולם מודים לכולם בהתרגשות ואנחנו פורשים אל חדרנו הצמוד, להמשך שכלל סקס סוער ואיכותי ובסיומו שנת לילה מתוקה.

החשש הגדול מחוויה כזו עם זוג מוכר, חברים יקרים, התבדה. להיפך. תחושת החיבור הטובה רק התעצמה לה בעקבות החוויה ויש קרבה ואינטימיות מאוד נעימים. תודה לכם חברים יקרים שלנו!

* * * * *

ועוד רסיס זכרון – מסופ"ש נהדר אחר. עומס נקודתי בעבודה, חו"ל, געגועים ורעב גדול. סשן מעצים וסקס כהלכתו. מלכתי נשענת על צידה, בסוג של רגיעה. "ואו! בדיוק מה שהייתי צריכה" נושפת.
"הממ, אני כל-כך חרמנית, שאם היה פה עוד מישהו הייתי עושה גם אותו". 😄

כמה פשוט, ככה טבעי, כן וגלוי. מלכה!!! :-)))