המסע של חתולה והייטק

אנחנו לא נמצאים כאן הרבה לאחרונה. סוג של עומס שפשוט מאפיל על הכל והזמן טס (כשנהנים וכשלא).

היינו בחופשים משפחתיים, העבודה בהילוך די גבוה ודברים זזים לכל מיני כיוונים.
בסה"כ טוב ואפילו טוב מאוד.

ויש את הצד השני - זה שדפק לנו את הרכב בצורה רצינית ולא השאיר פתק,
כל מיני הוצאות מוזרות שונות ומשונות,
ושיא השיאים - כייסו לה את הפלאפון היום (הארת אגב, אפשר בינתיים להתקשר אלי, אם צריכים אותה).

בקיצור - שכל זה יהיה למישהו לתרופות ושככה תראה השנה שלו.

רצינו לאחל לכולם שנה טובה ומתוקה,
שנת שלום והגשמה,
שנת בריאות ואושר,
וכל שאר הדברים הבנאליים שמאחלים פה.
הכי פשוט, במשפט אחד - שרוב משאלותיכם יתגשמו השנה (וככה ישאר גם לשנה הבאה משהו)!

טוב מחר הגברת חוזרת בלילה ותקבלו את הבלוג שלכם בחזרה אחרי ההשתוללות הקטנה שלי פה.

יומיים עמוסים מאוד עברו על כוחותינו, וכללו הן אירועים טובים ומשמחים לצד אפתיה מעומס החום המכריע.

השבוע הזה לא עבר מהר והיה כל-כך עמוס וגדוש שפשוט בלתי נתפס בהסתכלות שכל זה היה באותו השבוע.
ובכל זאת התמודדנו יפה עם העדרה של הגברת ושרדנו בבית 😄

עכשיו הבית מסודר ונקי (ונקווה לשמור עליו כך עד מחר בלילה), שקט ונעים (טוב אני ממש גר על המזגן)
ואני רושם משפטים אחרונים בדרך לשינה.

קראתי את הכתבות והגבנו עליהם. נכון, יש את הטיפוסים המגעילים והציניים שמסתכלים על העלויות וקוראים
לזה "טיול מאורגן ממותג" ושאר כאלה. יכול להיות. הוא לא ממש יקר ביחס לתכולה ולטעמי זה בסדר.
יש את המזלזלים בתוכן הטיול: לגבי זה נראה לי שהדעות חלוקות וזה תלוי בציפיות המטיילות.
יש שטענו שזה יותר מדי סתם נסיעה לא אתגרית, ואיני יכול לשפוט.

מה שאני כן יודע - מבחינתינו (וכן אני מכניס את עצמי לזה כשותף פעיל) זו היתה חוויה מיוחדת ומעצימה.
מלכת הבית היא לא ממש טיפוס הטרקים והשטח, ואין לי ספק שהיא טרפה את מה שהחוויה השליכה לעברה.
ראינו את זה גם בהכנות וגם לאורך המסע. זה לחלוטין לא היה טיול טיפוסי וכן - אחד הקשיים הגדולים הוא
להתמודד עם שותפותיך האחרות לג'יפ במשך 8 ימים 😄

הכנו שלט חביב לדלת שאתלה מחר, ואנחנו מחכים לקבל אותה בחזרה. בהרבה גאווה יש לומר.
ולכל המקטרגים על המסע - לכו חפשו! יקר, אבל לא יחסית, וכן חוויה גדולה לחיים.

כאן כנראה נחתמו שידורי המהפכה (אלא אם אספיק לדחוף משהו אחרון מחר).
היה לי נעים לארח אתכם בהגיגיי - להתראות בפעם הבאה.

(וכאן יתנגן איזה שיר עם רומני באיכות ימי טיכו...)

הלחץ והעומס (מצחיק מאוד, הרי היא עשתה זאת כל כך הרבה פעמים בעבר, למרות שלרוב ללא סופ"ש) מפרקים אותי באטיות.
היום נתפס לי שריר אחר בגב, וזה היה מאוד מצחיק אם לא היה כואב לצחוק. או לנשום.
משהו מתחת לשכמה. אוףף, עד שהראשון עבר.

ניסיתי לעסות אותו עם ה-Magic wand המופלא. היה סביר ותו לא כי הנקודה לא נגישה מדי. ניסיתי קצת לשכב עליו והיה לא
ממש נוח אז ויתרתי. מה שכן, ניסיתי אותו מעט על הmagic wand שלי והיה נעים להפליא. הפסקתי מייד.
מדהים עד כמה השבוע הזה מצא אותי במצב א-מיני בעליל, או הביא אותי לשם.

היה יום מוזר אתמול. ממש היט אנד מיס. הוא התחיל בסביר עם הילדודס, המשיך בארוחת בוקר סוערת עם פנקייקס שעשיתי,
נמשך דרך קצר בתקשורת שפגש אותי במקום מוזר. העצבים המעט רופפים גרמו לי להיות אדג'י לסובבים, אבל אח"כ הבנתי
את מה שהיה צריך להבין ונרגעתי. כל אחד משפיע על חייו ומנווט אותם בדרך שבה הוא בוחר.

הערב היה יותר נעים. רציתי לצאת אבל לא ממש יצא, גם מקושי של סיטינג וגם סתם מהאנרציה.
קשקשתי לי בנעימות עם חברים וחברות וקראתי ספר 😄
רק חבל שלא שמתי לב שהקרקברי שלי קרס ופספסתי שיחה מהגברת שחיכיתי לה עד מאוחר. אוףףףףף.

היא נהנית ונשמע שעוברת חוויה של החיים. אין ספק שזו הייתה החלטה נכונה להתאמץ מצד שנינו ולגרום לזה לקרות.
למרות הקשיים ולמרות הגעגועים - אנחנו מאוד גאים במלכה שלנו ונכתיר אותה באופן פורמלי עם חזרתה.
תחי המלכה החתולית הנאורה והנהדרת. טרטרטטטה!!!!

בקיצור אני חופר ממש חבל"ז לאחרונה, אבל תנו לי לאוורר בשקט. תיכף החתולה תחזור ודברים יחזרו למסלולם 😄

למי שמתגעגע לכתיבה הסוערת יותר - בקרוב... סבלנות היא מעלה.... ספרו לי על זה ;-/

אז הגמד קם בחמש(!!!). אלוהים אדירים, הוא הלך לישון ב-11 כי נמנם בצהריים, ואני הייתי מפורק,
אז הוא קם בחמש???
בקיצור - פתחתי טלויזיה ומחשב, סגרתי את הגז ושיסתדר (כן הורות למופת..)

ב-6 וב-7 יקיצות מזדמנות לראות שהבית עדיין עומד. הוא בינתיים מצא עוגת הבית על השיש ופינק את עצמו ברבע עוגה.
לפחות ילד מחונך (כמו אבא) כי זרק לפח את הכל כשסיים.

ב-8 ומשהו קמנו סופית (אחרי שהנסיכה התחילה לפרק אותו כי העיר אותה בקצת יותר מרץ מהרגיל).
כמה סמסים עם אהובתי (ישנה באוהל בלפלנד, שאפו!!) לתדלק את היום ומתחילים.

פינקתי את הכנופייה בפנקייקים ועכשיו כולנו רובצים באזור הטלויזיה, אני בנייד אחד, הנסיכה בשני,
והילד מול בוב ספוג. תאמינו לי - סטיב ג'ובס צריך לקצת אותנו לדגמן בפרסומות של אפל למשפחה המחוברת.

כולנו מתגעגעים ומקווים שהיא מבלה. נשמע שכן, אבל מצד שני, גם בטירונות יש רגעים יפים ברטרוספקט.
שוין, יום ארוך לפנינו. תאחלו בהצלחה!

יום קשה היה היום.

שלושה ימים עם מעט מדי שינה מהסיבות הלגמרי לא נכונות (בשלישי ההקפצה לשדה בלילה הותירה מעט מדי זמן,
ברביעי סתם ובחמישי הספר שנגמר במתח עם המשחק האחרון לעונה (שעוד הפסדנו)).
שלושה ימים ארוכים עם אנטיביוטיקה לנשימה ומשככי כאבים לגב (הגב קצת נתפס) כשגם הגמד קצת חולה ואיתי בבית
הפכו להרבה הרבה יותר ארוכים (במיוחד בשישי הארוך והמשפחתי).

נקודה מוזרה - כואב לי העורף ואני מרגיש כאב פיזי בפרקים מעייפות, מלהחזיק את הראש ישר.
לפני חצי שעה נרדמו כולם, ואחרי מקלחת זריזה ולפני סגירת מדפים רציתי לחלוק את התחושה הזו,
של כאב פיזי מעייפות. מקום שלא הייתי בו, גם בתקופות של 10 שעות שינה פרושות על 3-4 ימים.

נשמע שחוויות מלכת המדבר הן מיוחדות ומדהימות. היא נשמעת כל-כך מופעמת כל פעם. אין ספק שזה שונה מכל
צפיה מוקדמת שהייתה לה. גם לא קל לעיתים, עם הקור והכל, ועדיין - אני מרוצה ושמח בשבילה.

בקיצור - ממשיכים קדימה. מחר שבת מחר שבת שבת מנוחה???!!!

את מסתכלת אלי בחצי חיוך, תוהה. "אז מה סוגרים?"
אני מסמיק וכובש מבטי. אני מהמסמיקים, אבל זה משהו שקורה גם בגין דברים פהרבה פחות קרדינליים.
"נראה לי שכן, אם את בקטע".
"תרים לו טלפון ותסגור את זה. אני מתקלחת, תוציא לי בגדים ותארגן תיק". נשיקונת על הלחי.

אני ממשיך להשפיל את מבטי עד שדלת האמבטיה נסגרת. בלב מעט כבד, ראש שוחה במחשבות, וריגוש מסוים (שלא לומר מסויג) בחלצי,
אני מרים את הטלפון ומחייג. קולי נסדק מעט כשהוא עונה, מזהה אותנו מיידית. שתי דקות לאחר מכן אני מנתק את השיחה, בוהה בכתובת שרשמתי על הפתק.

הפסקת המים במקלחת מחישה אותי לחדר. שולף מהמגירה סט הלבשה סקסי מתחרה, מוציא את השמלה השחור לבנה הקייצית
מהארון, את הסנדל החדש
זה
מזל שזה קיץ, לא אצטרך להתעסק עם גרביונים (אם יש דבר שאני לא אוהב להתעסק איתו). פורש את הביגוד על המיטה.
מהארון העליון הצידי מוריד את התיק שלנו ובודק את תכולתו. בוחר את השוט המועדף עלי (לסבול ממנו), מוודא שסט הקשירה שם,
הפלאג ושאר הצעצועים. מוסיף את סרגל המתכת המחויב ואת הויברטור הקטנטן האהוב ונראה לי שמוכן. משחרר אויר מהריאות (מתי הפסקתי לנשום?)
וסוגר את התיק.

יד מלטפת את אחוריי, פולשת אל בין רגליי. הייתי שקוע בהכנות ולא שמתי לב שסיימה. הליטוף הנעים הזה מאחור תמיד מרגיע אותי, מנחם וממקם.
"בחירה מעניינת. הצלחת יקירי" היא מחייכת.

אני מנגב אותה במגבת העבה. היא עומדת ואני עובר ביסודיות על כל חלקי גופה. היא לא אוהבת להתנגב אבל מכיוון שחייבת
להתלבש, אין הרבה ברירה. היא מתיישבת על קצה המיטה ומושחת קרם בשערה האדמוני. אני מעסה את רגליה בקרם לחות,
נושם את הריח המשכר של העור הנקי.
"אז סגרנו? הכל מוכן?" היא שואלת תוך כדי. אני מסיים את מלאכתי ומושיט יד שתעמוד ואעזור לה להתלבש. "כן. יש לי את הכתובת"
אני פונה למיטה ואוחז בהלבשה הסקסית. "תשאיר את התחתון בתיק, אולי אשתמש בו מאוחר יותר" היא עוקצת בקלילות בזמן שאני רוכס את החזיה.
השמלה מחליקה על גופה הנעים והיא מתיישבת שאוכל לנעול לה את סנדליה. היא נעמדת, סוקרת במבטה את
דמותה בראי. "הממ, אז ככה אתה אוהב אותי הא?" מחייכת לעצמה ושולחת יד לתיק האיפור. "תתלבש אנחנו מאחרים".

אני יוצא מהחדר להביא את המכנס מהחדר השני. היא שולחת יד ואוחזת באשכיי כשאני עובר לידה,
מושכת אותי קרוב אליה. "תוציא לי בושם, ותלך לקשור אותו. אני לא בטוחה שתשתמש בו הערב" היא לוחשת,
הבל חם על אוזני, ועיניה הירוקות אפורות ממוקדות בשלי. היא לא מחייכת כרגע, ואני לא ממש יודע מה זה אומר.

מתלבש בזריזות, מתארגן במהירות, כדי שלא נאחר לפגישה. חוזר לחדר והיא מאופרת כדבעי. פשוט מדהימה. מגיש לה את
הבושם הקבוע שלה, בושם מופלא שחזרה אליו לפני מספר שנים. בושם הנערות שלה שהכרתי אותו עליה לפני 20 שנה, פעם
כשהיינו צעירים ותמימים...

הזלפה מהירה על הצוואר, וב"שביל הזהב" ואנחנו מוכנים. כלומר היא מוכנה. ואני? אולי להתעלף עכשיו תהיה אופציה טובה.
משקפי הראיה מייפים אותה, מבליטים ומחמירים את תויה באחת. "Shall we?" אומרת בחיוך הממיס שלה ומושיטה לי את ידה...

הבוקר אני מעוך באופן רשמי.
היא נסעה שלשום בלילה למסע (חתיכת מסע של 3 טיסות פלוס 3 שעות אוטובוס לקינוח... נשמע כמו קבוצת כדורגל שנוסעת לעיר שדה באזרבייג'ן
לשחק במוקדמות גביע משהו (למרות שלבאקו יש טיסות ישירות או היו או לא משנה)) - אבל זה היה באמצע הלילה, אחרי יום עמוס והשינה
הייתה לא משהו.

יום שלם בבית עם גמד ב' וגב קצת תפוס הוא תענוג מפוקפק. ההפנמה לגבי הנסיעה הסתברה כעורבא פרח, ולראיה תעלת הימים שחפורה לי הבוקר
במוח (החל משעה 6 למתעניינים). ארצה להודות באופן אישי לזונות של הוט ולאחל להם מוות בייסוריים קשים תוך שאני מריע בוו-בוזאלות של המונדיאל
(חייבים להוסיף לארסנל העינויים של השב"כ פשוט חייבים) על זה שכל פעם שצריך ב-6 בבוקר הפאקינג VOD לא מתפקד !!!! בשביל מה משלמים כסף???

עכשיו הבית שקט לכמה דקות, ואפשר לשמוע את עצמי חושב.

כולנו מתגעגעים לגברת הבית וזה לא קל. לומדים להעריך את הנשים על איך הן מסתדרות ומתקתקות עניינים, מעבר לעובדה שנראה לי שהגמדים היו
מתגעגעים אלי פחות מאשר אליה (אימא זו אימא בכל זאת). העיקר שהיא תבלה ויהיה לה כיף. מאחלים לה מפה בהצלחה במלכת המדבר ומבחינתי
שתסע עוד פעם בשנה הבאה כמנצחת (לפחות נתאמץ בלי לשלם הרבה כסף).

בניתי על המונדיאל הזה שישעשע אותי קלות ובינתיים, חוץ מהזמזום הנוראי אפשר בעיקר לשמוע את עצמי נוחר. ממש מונדיעז (והקרדיט לפרסומאי
של ילו). גועל נפש ותת רמה של טורניר. נקווה לשיפור אם כי אין לי מושג מאיפה הוא יכול להגיע.

לסיכום המלצת ספר (ולא שאני מגלה פה את אמריקה) - נערה עם קעקוע דרקון. אני קורא אותו זמן מה במקביל ומנסה לא לרוץ בו מהר כי כיף לי
לקרוא אותו. משהו בשמות השבדים האלה מרגיע מחד ועושה לי חשק לנסוע לשם מאידך (לא הייתם מעבירים סופש באיזה הדסטאד או קרלסקרונה??).
בקיצור - הספר תפס תאוצה ברגע לא נכון, ואתמול, לאחר שנרדמתי על הספה בציפיה לטלפון מהלאפית הפרטית שלנו, הלכתי למקלחת זריזה ואיכשהו
שקעתי בבולמוס של שעה וחצי קריאה שקרעה לי את הלילה. לפחות הספר נגמר ונתחיל מיד את ההמשך. מומלץ בחום.

כמו שהבטחתי - הפוסט הבא יהיה טופיקי. לא לברוח לשום מקום!

פפפפפ
איזה שבוע.
יומולדת לגמד ב' על כל ל"ו חגיגותיו
יומולדת שלי, שאיך לומר לא נחגג בגאון (או שלא בגאון מהסיבות המפורטות בהמשך)
ביניהם מסעדה איכותית ומהנה, שהובילה להרעלת מזון חריפה אצל יקירתי שתחייה
שהובילה אותה לעירוי נוזלים ואותי עם גב תפוס (פעם ראשונה, ולצערי אין באפשרותי
לדווח שזה בגלל פעילות חריגה ומגניבה כלשהיא) למר"מ לאיזה 5 שעות.

ואחרי 3 ימים של לחץ, תרופות, חולשות, כאבים וכאב גרון של גמד ב' שהחליט לסדר
לעצמו גם יומיים מחלה (שיהיה) מלכתי המריאה לפנות בוקר בתפקיד המפקדת אקה
ללפלנד במסגרת מסע מלכת המדבר (כפי שדווח בעבר).

בקיצור, נשארתם תקועים איתי 😄
ואיך אומרים - כשהחתולות לא נמצאות אז העכברים יוצאים לשחק, לא?
אז הבלוג הזה ישתנה לצורך השבוע. תכנים, עיתויים what-not. יש מונדיאל וNBA
והרבה דברים אחרים שקורים.
מקווה לא להבריח את הקהל הקיים ואולי להוסיף כמה אנשים.

אז כרגע עם כאב ראש היקפי (הקפצתי את הגברת לשדה באמצע הלילה, אחרי יום מלא
פעילות, לא נרדמתי מהר וקמתי לנסיכה ולגמד ב-7), בכמה שעות חופש מהגמד,
וכאב גב קל שעדיין מחזיק מעמד, קצת באסה על ההפסד של הירוקים שלי לפנות בוקר
(לפחות חסכתי שעה וחצי שינה)

הפרויקט הבא הוא להגיד תודה למברכים - Stay Tuned.

אה כן, ולא לדאוג - הפוסט הבא (או הבא הבא) יהיה מאוד ברוח הבלוג, וישוחרר סימולטנית
פה ובלפלנד (ממש הייטק הא?)

אז להתראות בקרוב!!

החיים עברו לי בדרך
הנה הברכה...מוגשת חמה עם נשיקה והצלפה:)
לאהובי,
יקירי,
אישי
וכמובן בעלי.
המון מזל טוב!
אני אוהבת אותך מלנתלפים
אתה אחד ויחיד שמצליח .....
אהבתך בוערת בי יום ולילה.
נשיקותייך ממלאות את עורי במגע ענוג ונעים
כולי מכוסה בריח ...שלך.

אני מאחלת לך
שתהיה לך שנה טוב, מוצלחת
מלאה רגעים משמחים ומענגים,
שמביאים איתם אנרגיות טובות.
שתהיה מוקף באנשים אוהבים
שמערכים ומכבדים אותך
אלו הם שיכירו את תכונותיך הטובות
את היותך איש שיחה נפלא
חבר טוב ואוזן קשבת נאמנה ואמינה.

בקיצור שתהיה לך שנה טובה!


בנימה אישית: אני שמחה שהיא הצליחה להפתיע אותך
היא חייכה אותי.

אתמול היינו בחתונה, שמחה ועליזה.

נכנסתי הביתה בדקה ה-90, התחלתי להתארגן, עד שראיתי אותה....
שמלה שחורה סקסית, פן לשיער הגולש והמתארך, איפור בטוב טעם, והנעל של אלילת המדבר 😄




האויר פשוט נעתק. ללא מילים. מ-ד-ה-י-מ-ה.... (ולשואלים/ות - ניין ווסט)

אין ספק, התחילה העונה החמה !!!
(תמונה נוספת באלבומים)