לפני 14 שנים. 18 ביוני 2010 בשעה 2:20
את מסתכלת אלי בחצי חיוך, תוהה. "אז מה סוגרים?"
אני מסמיק וכובש מבטי. אני מהמסמיקים, אבל זה משהו שקורה גם בגין דברים פהרבה פחות קרדינליים.
"נראה לי שכן, אם את בקטע".
"תרים לו טלפון ותסגור את זה. אני מתקלחת, תוציא לי בגדים ותארגן תיק". נשיקונת על הלחי.
אני ממשיך להשפיל את מבטי עד שדלת האמבטיה נסגרת. בלב מעט כבד, ראש שוחה במחשבות, וריגוש מסוים (שלא לומר מסויג) בחלצי,
אני מרים את הטלפון ומחייג. קולי נסדק מעט כשהוא עונה, מזהה אותנו מיידית. שתי דקות לאחר מכן אני מנתק את השיחה, בוהה בכתובת שרשמתי על הפתק.
הפסקת המים במקלחת מחישה אותי לחדר. שולף מהמגירה סט הלבשה סקסי מתחרה, מוציא את השמלה השחור לבנה הקייצית
מהארון, את הסנדל החדש
זה
מזל שזה קיץ, לא אצטרך להתעסק עם גרביונים (אם יש דבר שאני לא אוהב להתעסק איתו). פורש את הביגוד על המיטה.
מהארון העליון הצידי מוריד את התיק שלנו ובודק את תכולתו. בוחר את השוט המועדף עלי (לסבול ממנו), מוודא שסט הקשירה שם,
הפלאג ושאר הצעצועים. מוסיף את סרגל המתכת המחויב ואת הויברטור הקטנטן האהוב ונראה לי שמוכן. משחרר אויר מהריאות (מתי הפסקתי לנשום?)
וסוגר את התיק.
יד מלטפת את אחוריי, פולשת אל בין רגליי. הייתי שקוע בהכנות ולא שמתי לב שסיימה. הליטוף הנעים הזה מאחור תמיד מרגיע אותי, מנחם וממקם.
"בחירה מעניינת. הצלחת יקירי" היא מחייכת.
אני מנגב אותה במגבת העבה. היא עומדת ואני עובר ביסודיות על כל חלקי גופה. היא לא אוהבת להתנגב אבל מכיוון שחייבת
להתלבש, אין הרבה ברירה. היא מתיישבת על קצה המיטה ומושחת קרם בשערה האדמוני. אני מעסה את רגליה בקרם לחות,
נושם את הריח המשכר של העור הנקי.
"אז סגרנו? הכל מוכן?" היא שואלת תוך כדי. אני מסיים את מלאכתי ומושיט יד שתעמוד ואעזור לה להתלבש. "כן. יש לי את הכתובת"
אני פונה למיטה ואוחז בהלבשה הסקסית. "תשאיר את התחתון בתיק, אולי אשתמש בו מאוחר יותר" היא עוקצת בקלילות בזמן שאני רוכס את החזיה.
השמלה מחליקה על גופה הנעים והיא מתיישבת שאוכל לנעול לה את סנדליה. היא נעמדת, סוקרת במבטה את
דמותה בראי. "הממ, אז ככה אתה אוהב אותי הא?" מחייכת לעצמה ושולחת יד לתיק האיפור. "תתלבש אנחנו מאחרים".
אני יוצא מהחדר להביא את המכנס מהחדר השני. היא שולחת יד ואוחזת באשכיי כשאני עובר לידה,
מושכת אותי קרוב אליה. "תוציא לי בושם, ותלך לקשור אותו. אני לא בטוחה שתשתמש בו הערב" היא לוחשת,
הבל חם על אוזני, ועיניה הירוקות אפורות ממוקדות בשלי. היא לא מחייכת כרגע, ואני לא ממש יודע מה זה אומר.
מתלבש בזריזות, מתארגן במהירות, כדי שלא נאחר לפגישה. חוזר לחדר והיא מאופרת כדבעי. פשוט מדהימה. מגיש לה את
הבושם הקבוע שלה, בושם מופלא שחזרה אליו לפני מספר שנים. בושם הנערות שלה שהכרתי אותו עליה לפני 20 שנה, פעם
כשהיינו צעירים ותמימים...
הזלפה מהירה על הצוואר, וב"שביל הזהב" ואנחנו מוכנים. כלומר היא מוכנה. ואני? אולי להתעלף עכשיו תהיה אופציה טובה.
משקפי הראיה מייפים אותה, מבליטים ומחמירים את תויה באחת. "Shall we?" אומרת בחיוך הממיס שלה ומושיטה לי את ידה...
