לפני 8 שנים. 26 באפריל 2016 בשעה 20:31
הכי חזקה. הכי קשוחה. הכי חד משמעית. הכי יציבה. הכי תמירה.
האלילה האולטימטיבית לכל כך הרבה נשים וגברים במשך כל כך הרבה זמן...
חומת ברזל ולבנים, גבוהה נצורה ויפה שנופלים שדודים לרגליה.
איכשהו היא הורידה אותי על הבירכיים והוא השתמש בזין הענקי שלו, כאילו זה פטיש 5 קילו כדי לחצוב ולשבור אותי.
הוא חצב בכל הכוח. הוא ידע מה שהוא עושה.
הוא פירק לבנה אחר לבנה.
הוא קדח בתוכי ופורר את כל הלבנים שפירק.
הוא לא השאיר זכר ממי שהייתי.
וכשהוא סיים, הוא מילא אותי בזרע שלו וגרם לי להתמכר לטעם ולתחושת ההשפלה.
לא נשאר לי, אלא להתחנן לעוד... לבקש להיות שלו... להיות שלו ושלה...
אבל... אני מוצאת עצמי מחפשת את האחד שיחבר אותי מחדש אחרי שפורקתי לגורמים.
את האחד שיחבר אותי מחדש, יעצב, ילמד ויהפוך אותי למה שבאמת נועדתי ונולדתי להיות.
בינתיים אני מפוררת.
