|
|
|
הערב יורד.
המחשבות הכחולות משתלטות עלי.
הרגיעה מביאה את הסערה.
לאחרונה מצאתי מישהי סוערת כמוני.
שומע אותה גונחת , והצלילים שבוקעים ממנה בלילה שהסתיים מלווים אותי במהלך היום החדש .
הם כל כך ענוגים ופראיים.
אני משוחח עם עובדים ולקוחות.
מנסה להתרכז בדבריהם , אך מנגד...יושב לי גמד על הכתף ומזכיר לי את האנחות שלה תוך כדי דיבורם.
מדהים.
אנשים באים.
אנשים הולכים.
אנשים כועסים.
אנשים שוכחים שהם באים והולכים.
בגלל זה הם כועסים.
תנצלו מה...כעס.
חיכתה לי בבית קפה לראיון עבודה.
הזהירה מראש :
אהיה עם צמות משונות , אבל אם תחשוב שלא מתאים אפשר לסדר את זה.
השבתי: רוצה אותך הכי משוגעת שאפשר.
צמצמתי לעברה.
כשראיתיה ליבי החסיר פעימה.
בלונדינית, שברירית, פני מלאך.
זה היה ראיון עבודה בו המראיין מספר על עצמו.
התבלבלו היוצרות....
מכנסיים קצרות לבנות.
גומי המהווה את חלקו העליון של הגרביון על ירך חטובה מוסתר בתוכן.
הדוק .
המשכו גרביון היורד על כל הרגל
מלפף את כולה וחלקו הגדול נסתר , מאחר ונבלע במגף.
פס שחור מעטר את הגרביון בצידו האחורי ונמשך ע"פ הדימיון לאורך הבליטה שמאחורי הברך ונעלם במגף.
הגרביון עוטה את הברך במעטה רך ונעים למראה.
צבע גוף.
המגף הארוך המתחיל מעל הברך
הדוק בחוזקה על הירך ויורד כלפי מטה עם עקב גבוה ומכסה את הגרביון.
הפנים אדישות !
כאילו כלום לא קורה.
עסוקה בשיחת חולין עם חברה.
שיא המשיכה.
אפשר גם ככה.
אבל הכמיהה למיוחדת , שמקומה כרגע ריק ....ממלאת אותי תקווה.
כמו שמיים כחולים לגמרי , שבטוח בשלב מוקדם או מאוחר יתמלאו בעננים.
הר האוורסט.
כל כך גבוה ורם.
מכיר בערך עצמו !!!
לכן קשה לכיבוש.
תמיד יאהב את המטפסים עליו.
תמיד יקשה עליהם.
לעולם אי אפשר להשפיל אותו.
קבוצת שיער ירוקה עיטרה את רעמת שיערה השחור והארוך שהתפזר חלקית על פניה ונמשך לאורך גופה המחוטב .
רק זוג עיניים שחורות כפחם , בלט מהמראה המדהים הזה.
רגליה הארוכות נשאו את גופה במהירות לכיווני.
הייתי מהופנט !!!
כשפסעה לעברי במהירות וצמצמה את המרחק בינינו , ליבי החסיר פעימה.
העגילים הארוכים שנתלו על תנוכי אוזניה העדינות , השתלשלו עד לכתפיה.
בליבי חלפה מילה אחת ....מושלמת.
ידעתי שהמפגש שקבעתי עם אותה אלמונית יהיה עם אשה יפה , אך לא עד כדי כך.
התחבקנו והחלטנו לשבת בפינת בית הקפה בו נקבעה הפגישה.
לאחר שהתישבנו היא היתה נינוחה .
שפתיה נעו והשיחה קלחה לה כביכול.
התפללתי שלא תבין שאני רק מסתכל על יופיה ולא מצליח לקלוט דבר מאמירותיה.
סרקתי את פניה ,את שיערה, את גופה.
מבטי גלש על רגליה אל מתחת לשולחן.
רק גופי היה איתה.
מחשבותי היו במקום אחר לחלוטין.
בעתידנו...
שאלתי את עצמי אם לכתוב על המיית גלי הים.
שאלתי עצמי אם לכתוב על מעופה של ציפור במרחבי השמיים.
אולי על שורשים הנאחזים בסלע ומנפצים אותה בכוחם הרב.
אבל....
מה רע בקשירות?
בזמן ששורשי העץ נכרכים סביב הסלע .
מה רע בסטירות?
בזמן מעוף הציפור ורטט כנפיה המכות באוויר .
מה רע בכאב מענג?
בזמן שגלי הים מתנפצים על סלעי החוף ומכים בהם ללא רחם.
וכך יצא שכתבתי על הכל ....
יש יופי שאין שני לו.
המפגש בין סוף הג'ינס הקצר לרגליים החטובות והשוקיים.
משול -לברבור השט בגאווה לאיטו במי האגם הכחולים.
יש סוג של עונג עילאי שאי אפשר לתאר.
הליטוף הרך על הפנים הדומעות , שמגיע לאחר הסטירה.
משול - לעלה שזה עתה ניתק מהענף בניגוד לרצונו ועושה דרכו בתנועות קלות לעבר הקרקע.
יש את התשוקה העדינה והמיוחדת של אותן פנים עדינות שעיניים חכמות הכמהות לעוד כאב בוהקות מתוכן.
משול - לשמיים כחולים המתכסים בענני גשם שחורים המגיחים ומאיימים להשחירם.
התמזגות האדם בטבע.
