אחר צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

עונג

בוקר.
כאילו יום רגיל.
רק אני יודע שלא.
לפני 8 שנים. 21 במאי 2016 בשעה 9:32

יושב לי ב outlet הרצליה.

מתבונן על העוברות ושוות.

סוקר את רגליהן האנונימיות ומפנטז.

מוחי עוסק במי כאן משוייכת? 

מי כאן שולטת?

לפתע מתיישבת על הספסל שלצידי צעירה בלונדינית חטובה לבושה ג'ינס עם קרעים.

חולצה הדוקה המבליטה את חיטובי גופה הלבן.

אני כהרגלי מנסה לסרוק כל קרע בג'ינס.

מבטי מתחיל מנעלי העקב האדומות ומחליק למעלה.

מתעכב על הקרע שבברך.

מתענג קלות וממשיך מעלה.

הנה הגעתי לקרע האהוב עלי .

זה של הירך.

רגל לבנה ובוהקת ניגלית לי מתוך הקרע האדיר הזה.

אני מתעכב קמעה וממשיך בסריקה כלפי מעלה.

מגיע למפגש של סוף הג'ינס ותחילתה של הבטן הלבנה החשופה .

פתאום מפגש עם זוג עיניים כחולות ומחייכות.

נתפסתי...

 

לפני 8 שנים. 20 במאי 2016 בשעה 9:29

יופיה של קיצוניות היא ביצירת  המרחב שבאמצע .

שני הקצוות בעת ביצועם  מהווים את הריגוש העמוק ביותר.

תמיד לאחר סטירה הליטוף מענג תהומית.

בינהם יבוא הכאב שכל נשלט/ת כמהה אליו וכל שולט מתענג בו.

הנשיקות או המגע שבאמצע ובסוף מהווים את התפאורה המושלמת לכל המאורע.

לפני 8 שנים. 19 במאי 2016 בשעה 7:39

איזה תענוג לחיות בתוך עצמי.

כל הזמן פנטזיות !!!

אף אחד לא יקח את זה ממני.

לפני 8 שנים. 18 במאי 2016 בשעה 6:29

איך אני מתגבר על כאב ?

 

מתאהב בו !!!

 

יש בו המון יתרונות :

 

נזכר  כמה טוב היה לפני.

 

מבין כמה טוב יהיה אחרי.

 

ומרגיש כמה טוב עכשיו.

 

קל .    נכון ?

לפני 8 שנים. 17 במאי 2016 בשעה 9:38

זה קורה לי כל פעם מחדש.

אני מבחין תוך כדי נסיעה בניידת משטרה חונה בצד.

על ידה מונח שוטר שמשלב ידיים 

ומביט לעבר הנוסעים בכביש במבט תוקפני וזועף.

מיד אני נזכר בתאו הצולע שראיתי בנשינל גאוגרפיק הממהר להבלע במרכז העדר בשעה שהאריה סוקר את המועמדים.

 

לפני 8 שנים. 16 במאי 2016 בשעה 5:36

אני נוהג להחטיף מבט לתוך עגלות של תינוקות.

לתינוק שאמא אוחזת במעלית , בספסל או סתם כך ברחוב.

איזה רוך ותמימות ניבטים מתוך עיני התינוקות האלו.

מזמן הגעתי למסקנה שבמקור כולם הגיעו לעולם הזה עם אותן עיניים טובות ותמימות.

פשוט, החיים חבטו בהם לטוב ולרע למציאות שונה .

כל אחד ואחת על פי מזלם.

וכולם מגיבים באופן שונה למציאות שהתהוותה מולם.

כתוצאה מכך למדתי לאהוב בני אדם .

ולכן אני מוצא עיניין במתחרי ובכל אדם.

גם אני טעיתי וגם אני טועה.

אני מרגיש צער עמוק אבל מתקן את דרכי.

גם הם טועים.

הרצון והיכולת להשתנות ולהכיר בטעויתונו ולנסות לתקנם ,הם החשובים .

אני אוהב מאוד את העובדה שהפכתי כל מתחרה ויריב לאוהב ומשתף פעולה.

יש לי ים חברים שאשמח לעזור להם בכל רגע נתון והם ישמחו לעזור לי  כתוצאה מכך.

אעשה הכל לעזור לכל אדם .

אמשיך תמיד להגניב מבטים לתינוקות.

 

לפני 8 שנים. 13 במאי 2016 בשעה 0:33

היא לבשה את הירכונים הלבנים שהבאתי לה.

נעלה נעלי עקב שחורות.

סקרתי את נעליה המבריקות ומבטי עלה אט אט לאורך רגליה המחוטבות.

לקראת הירכיים במקום בו מסתיימת התחרה העליונה שעל הגרביונים ומהדקת אותן חזק על ירכיה, ניגלו שתי כפות ידיים בהירות עם ציפורניים מטופחות משוכות לק אדום.

על יד ימין החל מהמרפק ,שורטט קעקוע של שמש וירח .

היד בהירה והקעקוע בולט.

את הכתפיים עיטרו תלתלים בלונדינים יפהיפיים כשבאמצעיתם פני בובה מחייכות לקראתי.

עיניים כחולות , ממש כמו שלי ניבטו מהפנים המדהימות שלה.

כל היופי הזה היה רק שלי.

אבל.....רק ל 40 דקות.

 

 

לפני 8 שנים. 12 במאי 2016 בשעה 8:14

לך תסביר לה.

אין מחילה מבחינתה.

התחלתי ליסוע לכיוון שביקשה.

לא לפני שקניתי לה בושם מתנה.

הדקות חלפו ... ולא ידעתי לאן להגיע.

חזרתי .

ואז הגיע הודעת היעד.

מאוחר מידי.

לא ניתן לתיקון .

לך תסביר לה.

 

לפני 8 שנים. 11 במאי 2016 בשעה 15:21

פעם הוצבתי בעת היותי לוחם בגולני במוצב בלבנון .

החיילים הסורים היו מוצבים מולנו מרחק 200 מ"ר.

בשעת בוקר מוקדמת ראיתי חייל סורי מתקרב לעמדתי , מסתובב עם גבו אלי מרחק בערך 100 מ"ר.

הרמתי את הנשק ושמתי את הכוונת על גבו.

לפתע הוריד את מכנסיו, כרע ועשה את צרכיו.

המחשבה שחלפה בליבי באותו רגע ומלווה אותי עד היום:

הוא אדם כמוני בדיוק !!!

אין מצב שאני והוא נשב לכוס קפה יחד ולא נגיע להסכמות.

קם , התרחק ממני וחזר לחבריו.

 

לפני 8 שנים. 10 במאי 2016 בשעה 22:59

ניסיתי המון דברים.

אבל אחרי מפגש מאוד מיוחד שהייתי שותף בו .

החלק של לטייל עם המלכה המלכותית ברחבי העיר ,

הוא לא פחות מחרמן מאשר להתייחד איתה.

ככל שדרישותיה עולות ,ואכזבתה גדולה יותר, כך המוח

רוצה בה יותר.

מסקנה : צריך עיסוי למוח.