עונג

אני מאוד אוהב שקיות שוקו.

מי שמכיר את זה,  יודע שתמיד 

קיים את השלב הראשוני בו עליך להתמודד עם אחת הפינות של השקית מלמעלה , ולנשוך אותה תוך כדי משיכה חייתית.

ביצעתי את השלב הזה והמשכתי בנהיגה.

תוך כדי הנהיגה הצמדתי את הפינה לפי.

ואז הגיע השלב הבא בו ביצעתי לחיצה על השקית .

למרבה ההפתעה ,הרגשתי רטיבות בכתף.

הגעתי מהר מאוד למסקנה ...

שטעיתי במציאת הפינה הנשוכה.

עיני נינעצו בחרכים שבג'ינס  אשר חשפו את ירכיה החטובות בעת שצימצמה מרחק לעברי.

כבר מרחוק גמלה בי ההחלטה להבחין האם מבעד לאותם חרכים , היא לובשת ירכונים שיסתירו  את ירכיה וישוו 

מיסתורין לגבי המתרחש מתחת לג'ינס ההולך לקראתי.

ואכן בעת שחתרתי למגע ,הסתבר לי שקרעים קטנים מעטרים את הג'ינס גם מעל ברכיה.

ושם ניכר בבירור צבעם של ירכונים שצבעם שחור , עוטפים את רגליה המחוטבות.

נפשי המתה לקראת מפגש , רק כטבעם של מפגשי רחוב אקראיים , נאלצתי לחלוף על פניה כשעיני שקועות כביכול בנייד שאחזתי.

לחלוחית קלה שהרגשתי באמצע גופי , גרמה לי להשפיל מבט

לעבר מכנסי ולהבין שרק הוצאת החולצה מעליהם תמנע את הסגרת מאוויי.

העפתי מבט לאחור וראיתי את צלליתה מתרחקת וצמה בלונדינית  ארוכה  מתנדנדת על גבה.

מסתבר שהדמיון שלי אינו ממושמע.

הוא בהחלט מדריך את גופי לממש את רעיונותיו.

כבר נוכחתי בעבר שהגוף משתדל לספק את צרכיו של הדמיון.

לעיתים נדמה ששניהם חברו יחדיו כדי להטריף אותי.

ואני, בדרכי שלי , מתוך אהבתי וחיבתי הרבה שאני רוכש לשניהם,

משתדל שלא לאכזבם.

הרי כבר סיכמנו ... החיים זה עכשיו.

בבקשה לחייך !!!

השביל  צר ומפותל.

תחילתו מבית החולים.

בצידיו חלוקי נחל המסמנים  את צדדיו לבל יטעה ההולך בהם.

לעיתים מהמורות נמצאות במרכזו .

חלקן עמוקות פחות וחלקן יותר.

השביל מתפתל במעלה הגבעות, חוצה גאיות ויורד לואדיות.

מפעם לפעם שולח השביל משעולים קטנים לדרך לא ידועה לו.

לעיתים מעטרים פרחים יפים את צדדיו ולעיתים שיחים יבשים שלא עמדו במעמסות הזמן .

לעיתים מצוי השביל בתנאי מזג אוויר קשים, אך הוא כמו כל שביל גאה , מנסה לשרוד את התנאים שנכפו עליו.

ולקראת סופה של. הדרך הקשה  בה הוא מצוי, יורד השביל החבוט מתלאות הזמן שהותירו בו צלקות, בין עצי זית עתיקים  .

ומסתיים לאיטו בבית קברות בפאתי הישוב .

שם קבורים מזמן האנשים שסללו אותו.

תביטי בי בעיניים.

תתרכזי.

אשיב לך במבט אוהב ,

השמור רק לאלו שבתוך הלב.

וברקע תישמע מנגינת הענפים 

המנענעים את עליהם.

וקולות ילדים מפזזים בשמחה ,

שאינם עדים לעוצמות אהבה.

רק אנו , את ואני.

נעמיד את הזמן מלכת .

תוצאה של תשוקה.

סוף סוף בלי גשמיות , בלי רצון לתמורה.

זוהי נטו ....אהבה טהורה !!!

בכל רע יש טוב.

בכל טוב יש רע.

כל כך יפה להיווכך כל פעם מחדש שהחיים מסדרים את הכל.

וגם אם טעיתי  ושגיתי, זה בסדר ואל לי  לדאוג.

כי בכל המבטים לאחור , הסתבר לי שהכל הסתדר בסופו של דבר.

אני נוהג לומר לעצמי :

"החיים מתקנים כל דבר מעוות ".

אגב - אני כותב כעת מבלי שחלילה קרה לי משהו רע.

אלו רק מחשבות.

יש לי חבר שהכרתי לאחרונה. ממורמר ומדוכדך כל הזמן.

ביקש את עזרתי להוציא אותו מהפלונטר בחייו.

בשמחה ,אמרתי.

בוא לקפה ושטח לפני טענותיך לחיים.

הופתעתי באמת.

הוא ביכה את מר גורלו ,שלאחר 28 שנות נישואין אשתו הודיעה לו שהיא לסבית ושיש לה אהובה והם התגרשו.

ביקשתי שיראה לי את תמונות ילדיו. 

התפעלתי מיופיים.

שאלתי איך היחסים איתם ועם גרושתו ?

השיב, מעולים.

שאלתי לבריאותו ?

השיב ,מצויינת.

שאלתי. האם יש לו דירה משלו?

השיב ,בוודאי.

שאלתי ,איך בעבודה ?

השיב, קבועה, עם משכורת יפה.

אמרתי, תביא חיבוק גדול וחזק.

חיבק.

שאל למה ???

לא אוכל לעזור לך חבר יקר , השבתי בפסקנות.

למה? תהה חברי.

כי אתה על פסגת העולם השבתי.

מכאן רק ירידות נכונו לך.

הלכתי לתומי בשביל בין עצי האקליפטוס לאורך הירקון.

השביל צר והחשכה ירדה על העלים שנעו ברחש קל.

פה שם רצו להם כמה אצנים איטיים שניסו להראות לעצמם שהם בכושר.

תוך כדי כך שחלפתי על פניהם (בהליכה) ראיתי אדם שמעלעל בנייד שלו באתר ה"כלוב".

פשוט נדהמתי.

אופססס זה הייתי אני :)

כשאני חושב עלייך.

חושב שכאילו את איתי.

מסתכל לשמיים .

עוצם עיניים וכאילו מלטף את גופך הענוג.

מעביר בדמיוני יד  המלטפת את שדייך ברוך ועדינות.

מצמיד את זוג שפתי לצווארך ונושם אותך לתוכי.

שיערך הארוך מתבדר ברוח המלטפת את שנינו.

ואני בדמיוני שולח יד לפנייך ומלטף אותם בעדינות.

כשאני חושב עלייך , את בוחנת את עיני פנימה, וחיוך קטן מתפשט על שפתותייך הכל כך משורטטות בעדינות.

כאילו מבטך קורא אותי כמו ספר פתוח.

כך אנו עומדים לבדנו מחובקים חזק .

אני שלך ואת שלי.

את לא מפחדת לאהוב .

לפעמים כשהסערה  פוסקת .

בא משב של רוח קלילה שמלטפת את פני ומסדרת את המחשבות.

ואז אני יושב לי בצל  ,מתבונן על שיח המתנדנד קלות ברוח ונהנה לחשוב בנחת על הסערות  שחווינו שנינו .

מחייך לקראת הבאות.