בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

עונג

בוקר.
כאילו יום רגיל.
רק אני יודע שלא.
לפני 8 שנים. 20 במאי 2016 בשעה 9:29

יופיה של קיצוניות היא ביצירת  המרחב שבאמצע .

שני הקצוות בעת ביצועם  מהווים את הריגוש העמוק ביותר.

תמיד לאחר סטירה הליטוף מענג תהומית.

בינהם יבוא הכאב שכל נשלט/ת כמהה אליו וכל שולט מתענג בו.

הנשיקות או המגע שבאמצע ובסוף מהווים את התפאורה המושלמת לכל המאורע.


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י