צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

עונג

בוקר.
כאילו יום רגיל.
רק אני יודע שלא.
לפני 8 שנים. 27 ביוני 2016 בשעה 22:14

שועל רץ כאחוז תזזית לקראתי בכביש החשוך.

אורות המכונית גורמים לו לקפוא במקומו.

ואני רק מנסה להאט במהירות כדי שלא יפגע.

באלפיות שניה חולפות במוחי המחשבות :

איך לא לפגוע בו.

האם הוא שועל או שועלה?

האם ישלו משפחה שמחכה לו בחורשת האקליפטוס שממנה הגיח.

כמה גורים יש במערה.

עצירה חזקה , צפצוף עצבני  מאחור, .... והוא חומק לצידו השני של הכביש.

אנחת רווחה .

לילה טוב לך ידיד של רגע.

לפני 8 שנים. 25 ביוני 2016 בשעה 8:32

התישבה בשולחן שלצידי.

הורידה את משקפיה ושמה בעדינות על השולחן העגול שלפניה.

נאנחה קלות והתפנתה לתור את סביבתה.

עיניה בלשו אחר הסובבים אותה.

חלקם ישבו ושוחחו ליד השולחנות וחלקם צעדו כל אחד ליעדו ברחוב הקרוב לשולחנות בית הקפה בו ישבנו.

שיערה השחור והארוך התנופף ברוח.

קבוצת שיער מסוימת נצבעה בסגול עז.

על ראשה תספורת של רבע הראש השמאלי מגולח קצר .

ניכר בה שממתינה למישהו.

הוציאה מצית מכנף הסוודר הלבן והדק שכיסה את כתפיה הרזות והחטובות.

וחיפשה בתיקה נואשות אחר קופסת סיגריות שהתקשתה למצוא.

עיניה בלשו ביאושן אחר פתרון סביבתי לחוסר סיגריה.

במבטא רוסי כבד פנתה אלי , "סליחה, אתה מעשן אולי ?".

עיניה כחולות כים.

פניה עדינות ובהירות.

קעקוע קטן של עקרב על צווארה הלבן.

"לא מעשן" השבתי בחוסר בטחון מסויים.

זוהי הפעם הראשונה שהצטערתי על כך שאיני מעשן.

חזרה למקום בו ישבה.

כעבור זמן קצר הגיע גברתן חתיך .

שרירי ידיו וחזהו בלטו מתוך חולצה שחורה ,הדוקה וקצרה  שנצמדה אל גופו המחוטב.

פניו מעוטרות בזיפי זקן חום קצר ביותר.

לעיניו משקפי שמש כהות.

מבטו קשוח .

לאחר סקירה קצרה של היושבים בבית הקפה נח מבטו עליה.

התישב מולה.

שלף שתי סיגריות וכיבד אותה באחת מהן.

הזמין מהמלצרית "פעמיים אספרסו שחור חזק".

הם ישבו 30 דקות מבלי להוציא מילה בינהם.

הוא טחב ידו לכיס שבמכנסיו הקצרות,

שלף שטר והשאיר מתחת למאפרה שעמדה במרכז השולחן.

לפתע עשה לה סימן שתקום.

קמו והתרחקו כשהם צועדים יחדיו,  שומרים על ריחוק בינהם ואינם מדברים.

 

 

 

 

 

לפני 8 שנים. 24 ביוני 2016 בשעה 7:48

מתוך תהילים 

(פרק נז פסוק ה) 

 

"... בני אדם שיניהם חנית וחיצים ולשונם חרב חדה "

 

לפני 8 שנים. 18 ביוני 2016 בשעה 14:01

היא כתבה מדם ליבה .

חשפה עצמה כאש המאיימת להתפרץ .

אם לא תיתן מקום ללהבות ללבות עצמן בצורה מבוקרת

הן ישרפו את ליבה הסגור.

והיא שחוותה אלימות של שתיקה , מצאה את דרכה לפרוק את מועקתה מליבה אל ליבי.

ואילו אני, המאזין להמיית ליבה, מנסה לברר עם עצמי האם היא באמת נכונה לי, או רחמים הם המדריכים את העטיפה בה אני מנסה לגונן עליה.

לפני 8 שנים. 12 ביוני 2016 בשעה 22:02

סיבות ללחץ:

 

לא לאחר לקחת את הילד מהגן.

 

מכתב רשום מרשויות המס.

 

תור מספר 82 כשעכשיו נכנס רק 16.

 

הבעל שזרק אתמול מילה לא במקום.

 

הנהג שמנסה לעקוף בכל מחיר.

 

וכו....

 

 

השיטות  לצאת מהלחץ :

 

להחליט לא להיות לחוץ.

 

 

ללכת בערב לים ולשמוע את המיית הגלים המתנפצים על החוף לאור הירח.

 

להנות ממראה של זוג חבוק מתנשק.

 

לראות פלגי הנחל המפכה בין הסלעים.

 

להנות מרקפת הצומחת בין סלעים.

 

לזכורשעוד 42 שנים אף אחד לא יזכור שהיינו לחוצים היום.

 

בהצלחה .

לפני 8 שנים. 10 ביוני 2016 בשעה 11:50

שתי בחורות התישבו בשולחן שלצידי בבית הקפה בדיזינגוף.

איש עם בלונים סגולים שועט במדרכה .

השיחה על ידי קולחת לכיוונים מוזרים , של הטרדה מינית שאירעה לאחת מהן.

המלצרית היפה  מחייכת באדיבות לעברי : תרצה משהו ?

הפה משיב ... מילקשייק שוקולד.

הנפש חושקת בדברים אחרים לגמרי.

השיחה ההיא גלשה מדיבורים להתגפפות.

שתי חטובות פוסעות בכיוון ההפוך על המדרכה הצמודה אלינו.

שיערן הארוך ,בלונדיני ושחור מתבדר ברוח ומתערבב בנגיעות קלות בינהן.

ואילו אני... באמצע כל ההמולה הזאת.

רגוע כלפי חוץ וסוער מבפנים.

לפני 8 שנים. 5 ביוני 2016 בשעה 21:57

כמו הים הסוער כך נפשי.

מייצרת גלים עולים ויורדים.

כל גל מסיים את דרכו בקצף.

מייד מגיח הגל הבא .

לעיתים נמוך ולעיתים גבוה.

גופי המאחסן את נפשי , צף לו

בשלווה על פני המים .

כאילו תלוש מסערת הגלים.

מתבונן בשמיים הכחולים.

עוברים ושבים מסתכלים.

לא מבינים שסערות רואים רק מבפנים.

לפני 8 שנים. 4 ביוני 2016 בשעה 9:07

ברוב המקרים בהם באה לקראתי אנונימית, חטובה ,יפה וצעירה , אני מנסה להבין מה קורה איתה בחייה.

האם היופי גורם לה להיות מאושרת מכל אדם רגיל.

בוחן את גופה, את לבושה את רגליה ואז מטפס במבטיי לפניה ועיניה.

כמעט תמיד אני משתכנע שחייה לא טובים משל אחרות.

אבל כן, היא מודעת ליופיה וחיטוביה.

היא מודעת למבטים המלווים אותה מ"שוכני הרחוב" כמוני ואחרים.

זה מציק , זה מביך ,אבל היא בטח גם משתעשעת ברצונות הלא ממומשים של המתבוננים בה.

 

בסוף .... כולם בני אדם .

ממש כמו חיות.

 

 

לפני 8 שנים. 3 ביוני 2016 בשעה 11:15

הגעתי למסקנה :

 

אני מספיק חזק כדי להיות עדין !!!

לפני 8 שנים. 2 ביוני 2016 בשעה 11:44

התישבתי בכוונה ליד זוג מבוגר .

שניהם מעל 80.

רציתי ללמוד מהם.

הוא קולני ,היא עדינה ושומעת באדיבות.

נראה שמנסה לכבוש את ליבה.

היא ספק אדישה,  ספק נימוסית.

קולו מתעצם ככל שאדיבותה גוברת.

השקט שלה מתגבר ככל שקולו גבר.

לפתע הנייד משמיע קול צלצול.

הוא אוחז בו במהירות מבלי להתנצל.

הוא : הלו.... יופי אז תעשיה צבאית שלנו ?

מעולה !!!

יופיאז מגיע לי כל הכבוד נכון ?.....

או קיי אני איתך.

היא קמה מדדה לעבר דלת הכניסה ומשאירה אותו להתבוסס עם החשבון ביד.

 

למדתי ממנה.