|
|
|
כמו נץ הדואה על כנפי הרוח.
אני עף ועולה מעלה מעלה.
מחדד את עיניי כלפי הטרף הבא.
לא לגמרי יודע מה המטרה .
איבדתי כיוון ואתפוס גובה כדי לראות את התמונה הרחבה .
אבל , תמיד אהיה עם תקווה ותמיד אתגבר על אכזבה .
המטרה הכללית ידועה.
היא חייבת להיות בעלת ניגודים כביכול :
חכמה, נועזת,חוששת , עדינה , חזקה ,פתוחה , סגורה ,אוהבת,יפה .
,
העדר בקניון שועט.
אני יושב על ספסל בצד .
עיניי שטות על רגלי ההולכים ושוות שטורחים לנוע לפני בקצב מסחרר.
לפתע... מתקרבות לעברי זוג ירכיים ארוכות בהירות וחטובות.
גרביון צבע גוף מבליט את הבדלי הצבע המקורי שלהן לעומת הניגוד שיוצר הגרביון.
הירכיים חומקות להן לתוך מגף חום הדוק עליהן ,שרוכסן שחור בצידיהן.
מחשבותי נתונות לגרביון הממשיך דרכו פנימה למגף.
ואז מבטיי העוקבים לאורך המגפיים מגיעים למקום הכי גבוה שאפשר... לעקבים המוגבהים והחדים המתופפים בעדינות על המדרכה.
תמיד אני זוכר שזה המקום הכי נמוך והכי גבוה בעולם.
יש משהו מטריף ומסעיר בלהתבונן על יושבי בית הקפה.
ההיא שיושבת עם 3 הבלונים הצבעוניים כשפניה הרציניות שקועות במחשבות.
האיש הבודד שסוקר את העוברים ושבים ומבטיו מלווים אותם.
שתי נשים צעירות ששיחתן המלאת חדווה ,מלווה גם בהמיית צחוקן המהדהד.
ובשולחן שזה עתה התאכלס בשתי נשים שיופין עוצר נשימה ,לרגליהן מגפי עור גבוהות מעל ברכיהן ומידי פעם נוגעות בידיהן ומשלבות אצבעותיהן.
מדהים ומסעיר דמיון !!!
היא מתקרבת לקראתי.
הליכתה איטית ובטוחה.
שיערה הבלונדיני הארוך מתנופף בשובבות ברוח הקלה.
רגליה ארוכות ומתגלות בברכיה ובירכיה הנחשפות לעיתים דרך כרעי הג'ינס העוטף בצמידות את רגליה החטובות.
מבטיי עולים לאגן ומשם לבטן הנחשפת בחולצה הדוקה ואשר חושפת את העגיל הזהוב התלוי על טבורה.
אני מחליט שהיא לא תבין שכולי מהופנט ממנה.
מצמיד את פי לקשית המונחת בכוס המילק שייק שלפני.
היא מתקרבת , מעיפה מבט מזלזל לעברי ומתרחקת לתוך הקהל הרב שלתוכו נקלעה.
עיני ממשיכות ללוות אותה ולתור אחריה עד שנעלמה.
ואילו אני... מתנחם שנותרתי עם עצמי (שזה כיף גדול ).
עיניה זכות.
מבטה בוחן אותי .
אני מרגיש שהיא קוראת אותי לעומקי.
מפענחת אותי וכל התווים שבי פתוחים לפניה והופכים למנגינה .
והכל ללא מילים.
השתיקה שבינינו בעלת צלילים רבים.
והמנגינה מתחילה בניגון שקט
והופכת לסוערת.
ושוב יורדת לאיתה.
כמו הגלים ,הבאים חרש מעומקו של הים ומתנפצים חרישית על החול.
דווקא הם מספרים ברגש אדיר את סיפור הסערה הענקית שחוו בעומקו של הים.
תמיד השקט רועם בהרבה מהרעש.
רגע לפני.
עוד רגע תגיח לאוויר העולם.
לך תסביר לה לאן היא מגיעה.
חותמות עגולות, חותמות מרובעות,
כאבים ,
דעאש, שחיתות,ועוד....
אולי עדיף לה להמתין רגע.
אבל יש גם את יופיו של העולם.
אהבה, טבע, ועוד...
אז יאללה שתבוא.
שיהיה במזל טוב.
היא תמיד טובה אלי.
היא תמיד מרשה לי.
היא תמיד תומכת.
היא תמיד יודעת .
היא תמיד מבינה.
היא תמיד ישרה.
היא תמיד יועצת.
היא תמיד חכמה.
היא יודעת ,שתמיד אדאג לה ואהיה לצידה.
תנועות כנפיו של הנשר בשמיים.
הן עולות ויורדות .
והוא שועט לעבר יעדו.
עיניו ממוקדות במטרה.
צולל לעבר המים במהירות שיא.
שולח רגליו קדימה לתוך המים .
אוחז בטפיריו דג מפרפר.
וממריא אל על לעבר גוזליו.
אחד מאבד את חייו והשני מרוויח אותם.
עוצמת החיים .
שעון לאחור על כיסא במרפסת דירתי.
רגלי מונחות על מושב הכסא שמולי ,
בקומה 17.
שמיים כחולים, ים באופק המרוחק.
בית קבורות בצידו השני של האופק.
שאון הילדים והוריהם מהבריכה הסמוכה מקבע ומזכיר את המציאות סביבי.
ואילו ליבי, ממאן להכנע לתכתיבי הסביבה.
הוא סוחף את מוחי למחשבות על "ההיא" מאתמול , שישבה מולי במסעדה והחליפה איתי מבטים.
פני מלאך.
על צווארה תליון זהב של קופידון.
ידיה עדינות ומטופחות.
שיערה בלונדיני וארוך.
גופה חטוב ועדין.
לבושה מכנס קצר ושחור המבליט את עורה הבהיר.
כשמתוכן חומקות להן זוג רגליים ארוכות בהירות ,נעולות בנעלי עקב גבוהות ושחורות.
בישנית שמחליפה מבטים עם בישן.
הבישנים של אתמול הפכו להיסטוריה של היום.
לעיתים אני חש שלחץ הדם שלי עולה כתוצאה מתזרים לא טוב של כסף.
ואז... עולה בדעתי לבוא לרופאת המשפחה.
היא תיתן לי צ'ק של 30,000 ש"ח ותבקש ממני לבוא עוד חודש לביקורת.
(מי יודע, אולי תצטרך להעלות את המינון).
