לפני 8 שנים. 12 באוגוסט 2016 בשעה 0:39
עיניה זכות.
מבטה בוחן אותי .
אני מרגיש שהיא קוראת אותי לעומקי.
מפענחת אותי וכל התווים שבי פתוחים לפניה והופכים למנגינה .
והכל ללא מילים.
השתיקה שבינינו בעלת צלילים רבים.
והמנגינה מתחילה בניגון שקט
והופכת לסוערת.
ושוב יורדת לאיתה.
כמו הגלים ,הבאים חרש מעומקו של הים ומתנפצים חרישית על החול.
דווקא הם מספרים ברגש אדיר את סיפור הסערה הענקית שחוו בעומקו של הים.
תמיד השקט רועם בהרבה מהרעש.