עונג

היום (כמו תמיד) נתתי דרור למחשבותי.

טסתי במעוף המחשבה למקום ילדותי ונעורי.

הלכתי בשבילי ההר המכוסה קוצים בין עצי האורן שמעל הנחל בו מימיו מפכים בלחש.

וייחלתי להחזיק את אותה יד שכרגע חסרה לי להתעלס איתה יחד ליד  גזע עץ האורן שהרוח לוחשת בין עליו בפראות ילדותית.