בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

עונג

בוקר.
כאילו יום רגיל.
רק אני יודע שלא.
לפני 9 שנים. 21 בנובמבר 2015 בשעה 0:31

רגליו  משורבבות בין רגליה.

זרועותיה חובקות את ראשו בחוזקה.

והוא שמפקיד את גופו לרצונותיה וגחמותיה  שלה, יודע שכך הוא בטוח מפני העולם .

גופותיהם החבוקות הופכות למקשת אוהבים אחת.

מבטה חודר למבטו.

ורק לטיפה רכה על פניו , כמו מחזירה אותו שנים אחורה לילדותו. 

כמה עוז וכח טמונים באותה

לטיפה רכה שכה אהב .

 

אשת לפידות n​(שולטת) - איזה פוסט ענוג זיכרון
לפני 9 שנים
עונג הכאב - כיף להיווכח שאת כאן אשת לפידות
לפני 9 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י