לפני 8 שנים. 19 בדצמבר 2015 בשעה 14:06
כשאת נושמת ליידי,
אני כמו עץ שלבלובו החל.
כשאת נוגעת בי גדלים עליו .
כשאני חושב עלייך , מעמיקים שורשיו.
מחשבותי מלטפות את ירכייך את צווארך הבוהק.
לשוני זוחלת לאורך גופך הענוג .
ידייך מלטפות את גופי הרותח.
אני מפקיר אותו לרוח הנושבת מימך.
שתזעזע את העץ כרצונה.
אחיזתו בסלע רק מתחזקת.
ורק רחש המים המפכים בנחל שתחתיו ,
מזכירים את המיית החיים .