לפני 10 שנים. יום ראשון, 3 בינואר 2016 בשעה 18:43
מגיחה מחשכת הליל .
מטפסת לאיטה בשביל.
מתגלה במלוא הדרה ובענווה האופינית לה נושקת על לחיי.
הכל בשקט מופתי.
אנחנו לא מוציאים הגה מפינו, נותנים למעמד לדבר.
מתיישבת ליידי ברכב וידי חופנת את ירכיה המתגלות במקום בו מסתיימות המגפיים.
ידי האחת על ההגה והשניה ממששת את הירך מעלה ומטה בעדינות רוצה להבין במדוייק שאלו הן הגרביונים צבע גוף שעוטפות את ירכיה החטובות.
ידה מונחת על גב כף ידי ברוך.
השקט הוא הרעש הבולט ביותר.

