נכנסה בסערה למסעדה .
לבושה בקפידה ,נאה,תמירה,זכה.
ישבתי בפינה ,מחזיק כוס תה חמה המעלה אדים.
היא בחנה את המסעדה על יושביה.
ניכר כי חיפשה מישהי או מישהו מסויימים.
מבטה נעצר בי ,עינינו נפגשו.
האכזבה היתה כפולה ,וממש מאותה סיבה.
שלה ,כי לא אותי חיפשה.
שלי,כי לא אותי חיפשה.
היא עמדה במקומה והמשיכה לתור במבטיה.
היה ניכר בה כי אי נוחות ריגעית מאפיינת את עמידתה ואופן חיפושיה.
היא הבינה כי אני בולש אחר תנועותיה .
שנינו קיווינו שלא תמצא את יעדה.
עוד מבט קל לכיווני,ליבי נעצר.
היא החלה לפסוע אלי,חיוך אלוהי על פניה.
וממש ליידי,בעודי בוחן תלבושתה המסוקסת,קול אשה נשמע מאחורי:היי מאיה ,איפה את?
חלפה על ידי כשמעילה מתחכך בי, ונעלמה מאחורי לחיק אהובתה .
נמסתי,תחושת שייכות ריגעית הכתה בי ,וחזרתי לעיין בנייד שלי.
באוס וריגוש ,החמצה וכשלון ליוו אותי עד שסיימתי את כוס התה שלי.
קמתי לעבר היציאה,רגע לפני שעזבתי,הסתובבתי לאחור,זיכיתי אותה במבט אחרון והיא השיבה במבט משלה כמבינה לליבי.
יצאתי ,בעודי הולך קדימה ומשאיר את ליבי מאחור.