גבולות המגדר

תמיד יש משהו מתוק בהתחלות.

משהו שנותן הזדמנות. נקודת פתיחה.

מצאתי את עצמי כאן שוב. את הידיים שלי מקלידות במרץ על הדף ולא רוצות לעזוב.

לפעמים הייתי רוצה, להניח את הידיים, להחביא את הסטיות עמוק בתוכי ולהטביע אותם.

אבל כנראה שעמוק בפנים הן רוצות רק לעלות ולצוף החוצה.

הבנתי שיש לי צורך להוציא.

במקום שבו לא יודעים מי אני. מה אני.

את הפנטזיות שאסור לדבר עליהן. את הבושה, הכאב והפיתול.

שיהיה בהצלחה.