לפני 11 שנים. 14 ביוני 2013 בשעה 12:29
לפעמים אני חוזרת לגיל 16 בראש. כשצעקות קטנות ממלאות את המוח, עולות ומפוצצות כל וריד וריד.
אני שומעת רק הד. אני מרגישה איך כל כולי מתמלאת באש. איך אני קוצפת.
אני נזכרת ברומן שלי עם הכאב, את הרגעים שהייתי יושבת ומרגישה את פרקי הידיים מדממות.
את השליטה שהכאב היה נותן לי. את החופש שהיה ממלא אותי אז.
היום זה אסור.
ובכל פעם שמשהו בי גועש אני נזכרת ישר אחורה.
כמו ילדה מתבגרת שלא יודעת להכיל דבר.
ברגעים האלו עוצמת עיניים ויכולה לדמיין את השוט שלך עובר על הגב שלי. במהירות, בלי רחמים.
הייתי אז מרחפת בספייס משלי עד שהכל היה נגמר.
עד שהכל היה אחרת...