טוב אז כמו שכתבתי קודם ...ברחנו לחיות יחד לפני שייקרה אסון .
חיינו ביחד שנתיים , עם המון קשיים שהערימו עלינו ההורים שלה .
אחרי זמן מה שחיינו ביחד , הסתבר לי שהיא בכלל בעניין של בנות, היא אף פעם לא יכלה לשתף איש במצבה , אז היה לה חבר שהיא בכלל לא זרקה עליו זין , והורים עתיקים בראש שלא ממש יכלה להסביר להם דבר
האהבה אליה גרמה להסכים ולוותר, כל מה שרצתה הסכמתי , כשרצתה את הדברים שהכי כאבו לי הסכמתי, כי אמרתי לעצמי שאהבה ללא תנאים היא לקבל את הצד השני כמו שהוא , אבל הסתבר לי שככל שהעצמתי את אהבתי אליה , תאוותה התעצמה,
לה היה מותר הכל מהכל , לי כלום !
עם הזמן הדברים בנינו הדרדרו הקשר הלך והתרחק, כאב מאוד .
היא חזרה לקשר עם ההורים, אותי הם כבר לעולם לא הסכימו לראות יותר , אנחנו נפרדנו , היא חזקה לגור עם ההורים ,
ואז חזרנו לפרק זמן נוסף ביחד , ושוב מלחמות קיום בין האהבה , להורים , לתאוות , ההורים מצדם שלחו אותה לחו"ל , בזמן שאני חיכיתי ועבדתי . כשהייתה בחו"ל התקשרה ואמרה "מצטערת בגדתי" אוקי אמרתי יהיה בסדר , איך יהיה בסדר אמרה אני יוצאת מלוכלכת איך תוכל המשיך לאהוב אותי , אמרתי שאני יכול , והמשכתי.
ושוב נפרדנו , הפעם אני חיכיתי שהיא תלך לעבודה , ארזתי את דבריי ויצאתי מהדירה , השארתי מפתח ולא הבטתי לאחור , התקשרתי אמרתי לה שעזבתי , והיא אמרה בתגובה "בסדר, נדבר על זה בבית".
אין יותר בית חשבתי לעצמי, וניתקתי .
כשחזרה בערב מהעבודה התקשרה אחוזת אמוק , וצרחה לתוך הפלאפון , אתה באמת לא כאן , עזבת אותי , אני שונאת אותך איך אתה מעיז לעשות לי את זה , מה אני יעשה בלעדיך , לא עניתי , רק הקשבתי , ודמעות חנקו את גרוני .
יומיים עברו , והיא התקשרה שוב ואמרה אני רוצה כמה דברים ממך , בוא נפגש , כואב ודומע עניתי שעדיף שלא , שוב צרחה כמה היא שונאת אותי , והיא לא יכולה בלעדיי ....
טוב התנקנו , עבר4ו להם 7 חודשים ויום הולדתה הגיע ...שלחתי הודעת מזל טוב , והיא השיבה , קבענו להיפגש...ואכן נפגשנו ,
ואוו המפגש היה מטורף ועמוס רגשית ברמות הזויות לחלוטין , בכי , זיונים , הרחנו אחד את השניה , וחיבקנו , ונגענו , ולא הפסקנו להסתכל אחד על השניה , כאילו לא נפרדנו מעולם , האהבה הייתה עוצמתית ומטורפת, יום רדף יום , וכך עבר לו שבוע , מצאנו את עצמנו שוב נבלעים למערבולת רגשית שפתאום הסתבכה בעקבות ביקור של ההורים , שהיה לא נעים בכלל , ושוב התחיל הלחץ המשפחתי , ואני חשבתי לעצמי שאולי הזמן ישנה דברים , הסתבר שהוא החמיר אותם .
מצאתי את עצמי במערבולת רגשית הזויה , פצוע, וכואב מדמם מכל כיוון , גיליתי שהאהבה הזאת אליי היא סוג של אשליה הזויה שפיתחתי , זה רק אני שאוהב , היא ויתרה עליי בגלל נוחות ושיקולים כלכליים , אני לא יכולה להרגיז את ההורים שוב אמרה , אני לא רוצה להעיר את המתים , אני לא מבין אותה יותר , אבל לא שופט .
החלטתי שלמרות הכאב , והאהבה , צריך לשים סוף לדברים בצורה הגיונית .
אני מנסה להשתחרר ממנה אבל זה לא פשוט , הרגשות שלי חזקים , היא יודעת את זה ומנצלת את זה , פשוט סחטנות רגשית חזקה
אני יכול להגיד בפה מלא שהיא היחידה שיכלה להוריד אותי על ארבע , בנות אחרות אף פעם לא היו משמעותיות בעיניי , תמיד זה היה סתם לא משמעותי.
המצב הזה פשוט כבר לא הגיוני , אני נסחט רגשית , מצד אחד אני הכי שולט בהכל , מצד שני יש לה סוג של שליטה על הרגשות שלי , ואני לא יכול לעשות עם זה כלום .
בכל מקרה החלטתי לעשות קצת סדר בבלאגן ואני מקווה שגם אצליח , כי היא מקשה על העניין והורים בטח לא מקלים ראש
רוצה להפסיק להזות , רוצה לחיות .
לא רוצה לכאוב אותה יותר , מעדיף לאהוב אותה , אבל מוכן להתפשר על זיכרון של אהבה מטורפת חזקה ומוחמצת . נו רואים זה תמיד יכאב , מה לעשות אני מניח שהכאב יידעך עם הזמן , ויישאר רק הזיכרון .
אני מניח שהיא לא קוראת את זה , וגם אם כן , אני רק רוצה להגיד אני אוהב, אבל לא יכול יותר לכאוב .
גם לא רוצה לחכות, ולשים את החיים שלי בהמתנה בזמן שאת חיה את שלך , גם אם תגידי שאילו לא חיים , את בחרת אותם , ואת לא מתכוונת לעשות כלום למען האהבה , הנוחות חשובה לך יותר .
אני אוהב לנצח נצחים.
ולהורים שלה רק רציתי להגיד , אני מרחם עליכם , כסף לא קונה הכל בחיים , תכירו את הבת שלכם ואת שאר הילדים שלכם , תתקרבו אליהם אל תקנו אותם בכסף , אהבה לא הרגה אף אחד.
ולכל מי שקרא את זה רציתי להגיד אהבה זה דבר טוב עד שהוא נהיה רע.
לפני 15 שנים. 15 במאי 2009 בשעה 22:06
