דברים שבלב

מחר אתה מחליף קידומת, אתה כבר בן 30.
30 זה כבר גדול, מבוגר, רציני. אבל אתה כולך עדיין ילד, עדיין תקוע בגיל 20. לנצח.

וכל פעם שאני נזכר בך, אני נזכר גם בי באותם ימים וחוזר אחורה לילדות, לאותה הילדות שבאיזשהו מקום גם חלק ממני עדיין תקוע בה. ואולי תקוע זאת לא המילה, אולי אני פשוט נאחז חזק חזק ומסרב להרפות, כי להרפות מהזיכרון זה אומר גם להרפות ממך.

ואתה עדיין איתי, ועם כולנו. בראש ובלב חי איתי כל רגע ורגע ושותף לכל מחשבה והרהור. אבל רגע, בעצם אתה בעולם משלך, נטול דאגות וחששות מהעתיד, לא רודף אחרי קריירה לימודים ומשפחה, אלא פשוט מרחף מעל כולנו ושומר עלינו בזמן שחיוך ממזרי עוטף את פניך.

מזל טוב ילד, אתה כבר בן 30.

וישנו שיר ידוע, שהמילים שלו נוגעות בי כל פעם מחדש ורלוונטיות במיוחד ביום כזה:

הוא נשאר בן עשרים
והזמן חלף,
זמן שלא נגע בפניו,
זמן בלעדיו

הוא אבד בחולות
עד היום לא שב
רק עכשיו אפשר לדבר
רגע אליו

יורם, תגיד לי אתה
מה עושים עם חבר שכמותך
מה עושים עם מותך
עם זכרון היותך
ועם השכחה

אז כתבת יומן
ונשאר מכתב
ואתה צוחק מן הדף
על המדף

יורם, תגיד לי אתה
מה עושים עם חבר שכמותך
שלא שם ולא פה
שהיה ואינו
ובכל זאת ישנו

כי עם הזמן זה דעך
הכאב שכך
לפעמים גם פצע ישן
שב ונפתח