דברים שבלב

תזכורת על מה ולמה אנחנו נלחמים, יוצא לרגע לנשום אוויר דווקא כאן ומבין שאסור לעצור וצריך למצוא את הכוחות להמשיך. תמיד.

בספירה של כמה ימים כבר עברו

מאז שהחיים נעצרו

והעולם הפך אחר

ואני כבר לא ממהר

כי אין לאן ובשביל מה

ולא כי המדינה מרגישה עקומה

אלא בגלל כל כך הרבה לבבות שנשברו

אנשים טובים שנפצעו

וצלקות שכנראה לעולם לא יגלידו

לא משנה מה כולם יגידו

ואולי יותר מהכל מתגעגע לשגרה

אבל חושש לצאת מהפינה

להחליף את המדים בחולצת מחוייטת

וללבוש עליי ארשת מחוייכת

נראה לי פתאום לא אנושי

כאילו שזה כבר לא אני

והלב ממשיך לפעום, אבל לאט

ואולי אני צריך חום, רק מעט

כזה שיגרום לי שוב להרגיש חי

ולהיות מסוגל להגיד לעצמי - די.

חיבוק ללילה. 

אבל כזה שמגיע עם בת אדם עם לב ענק שמחוברת אליו. 

צריך. 

בלי שינה

ואיך אפשר לכבות את הראש

אפילו לכמה רגעים

בלי פלאשבקים

בלי דאגות 

רק שקט

ושלווה

ששכחתי כבר איך היא מרגישה

לנשום עמוק לתוך חיבוק מלטף

לאגור כוחות 

לנגב דמעה

ולהמשיך

כי

אין

דרך

אחרת. 

אוויר. 

קטנה מבצבצת באפילה האיומה

בהתחלה היא מחממת ונעימה

ולרגע הלב מתחמם

מול הפרצוף המיתמם

ואז החום לפתע מתגבר

ועוד משהו בי שובר

והקרן המחממת

הפכה לשורפת

מתמודדים עם הדיסוננס שבין הרעש ששם, לשקט שכאן

בין הטירוף ששם לבין הנורמליות שכאן

בין השיגעון ששם לבין השפיות שכאן

ובין המוות ששם לבין החיים שכאן

איך?

דברים שנכנסים ללב מהר, לא יכולים לצאת ממנו

באותה במהירות?

שקט בראש, ובנפש. 

ודחוף. 

זה כנראה לא יתקן את מה שנשבר

אבל יאפשר להמשיך

עד השבר הבא

וזה שאחריו

עד הסוף

הטוב (?)

אין לי יותר כוחות. 

💔