דברים שבלב

הופכת לשיגרה

והחיים הנורמליים, עם בית ועבודה

מרגישים כמו מציאות אבודה

ואי אפשר כבר למצוא רגע של שקט אמיתי

וכל מה שקורה סביב מרגיש כל כך אישי

לצרוח או לברוח זה לא באמת ריאלי 

אז ממשיכים לחיות בעולם בנאלי

לחיות מיום ליום בלי לתכנן את מחר

ורק לכתוב צוואה לדאוג למי שנשאר