אוהד החליט שהיום הוא מחרפן אותי, הוא נכנס למיטה ונצמד אליי לגוף...
מתחכך בי בעדינות...
מתחכך בי מספיק חזק כדי שאני ארגיש עד כמה קשה הזין שלו, אבל מספיק חלש כדי שזה יהיה "בטעות" אם אני אגיד לו משהו...
אני עוצמת עיניים ומתעלמת, נותנת לו להמשיך בשלו...
אני יודעת שאחרי השבועיים שעברנו הוא צריך את הזיון הזה יותר ממני כרגע ויהיה כל כך קל לשחרר את הכל...
לתת לו להשתמש לי בגוף עד ששנינו ניהיה מפורקים על המיטה.
אבל אסור לך לא? הראש שלי לא מרפה...
לא רוצה לתת לו את הסיפוק הזה, לא רוצה שהוא יזכיר לי בכל הזדמנות שנשברתי, שלא יכולתי להיות שבוע בלי זין.
המגע שלו מעקצץ לי בכל הגוף, הוא מנשק לי את הצוואר ויורד לאט לאט עם הלשון לכיון החזה...
הוא נושך ומלקק לי את הפיטמה, גורם לי לגנוח בקול... אני מסתכלת עליו וקולטת את המבט המרוצה הזה שלו..
החיוך הזה שאומר שהפסדתי...
הפסדתי?
באמת?
הגאווה והעקשנות מתפשטות לי בגוף במהירות שיא, אני מסתכלת עליו ממשיך בשלו, יורד עם הלשון לכיון הבטן...
אני לא מוציאה צליל...
לא אנחות ולא גניחות, כלום.
אין לי שום כוונה להראות לו את מה שהוא רוצה לראות.
אני יכולה להרגיש את הגוף שלי מתקמר תחת המגע שלו, זה לא משנה אם אני אודה בזה בפה או לא.
הגוף שלי רוצה את זה...
הגוף שלי צריך את זה...
אפשר להריח עד כמה אני מיוחמת באויר...
הראש שלי נאבק עם עצמו ואני הולכת ומתמכרת להרגשה הזאת, המילה שהוא רוצה לשמוע כבר על השפתיים שלי...
המילה שתגרום לו לזיין אותי כמו חיה ולהשתמש בכל חור שלי..
הפסדתי...
כל מה שאני צריכה להגיד זה הפסדתי...
"הפס..."
"מה לא שמעתי?"
"הפס..."
"יותר חזק תמר"
"הפסד..."
"הפסדת? זה מה שאת רוצה להגיד?"
בשניה הגוף שלי נדרך, אני מחייכת "לא קרוב לזה אפילו" אמרתי למרות ששנינו ידענו באותו הרגע עד כמה הייתי קרובה לזה...
אוהד מעליי, מצמיד לי את הידיים למזרון ומרתק אותי עם הגוף שלו.
אני לא יכולה לזוז.
"די לא רוצה"
"לך לסלון, תעזוב אותי"
הוא רק צוחק, מה שגורם לי להתעצבן עוד יותר.
אני מנסה בכל הכוח להעיף אותו ממני,אבל הוא חזק בהרבה ממני ואין לי אפילו סיכוי...
אחרי כמה דקות הגוף שלי כבר מותש מהנסיון...
"רצית משהו?" הוא שואל ומסתכל על הזין שלו ששוב עומד.
"לא רוצה ממך כלום"
"את בטוחה?" הוא שואל בזמן שהוא מחכך לי את הזין שלו בבטן.
"כן" אני יודעת שהוא יודע שאני משקרת.
השקיעה כבר נגמרת והחדר מתחיל להיצבע בגוונים חשוכים...
"אוהד תדליק את האור בבקשה"
"לא"
"אוהד נו תדליק את האור"
"לא"
"מאמי תכף החדר יהיה חשוך לגמרי, בבקשה תדליק את האור"
"למה את מפחדת מהחושך?"
אף אחד בחיים לא שאל אותי את זה, זה תמיד היה עובדה משעשעת לגביי שקיבלו, אבל אף אחד לא שאל אותי למה אני מפחדת מהחושך?
לא עניתי...
"למה את מפחדת מהחושך?"
"........."
"תמר נו, למה את כזה מפחדת מהחושך?"
"מה יש מפלצות בחושך?"
"יש מפלצות בחושך?"
השאלה הזאת ששאלת בגיחוך שוב ושוב...
"יש מפלצות בחושך?"
שקעתי...
לא עניתי...
הוא ירד ממני, הדליק את האור ויצא לסלון...
הוא לא ראה שבכיתי והוא לא שמע שלחשתי...
"בחושך שלי תמיד יש מפלצות..."
